איחוד איטליה וג'וספה גריבלדי
כתב: גילי חסקין
איחוד איטליה (Risorgimento, מאיטלקית: תחייה, התעוררות) הוא תהליך פוליטי וחברתי שהתרחש בעיקרו במהלך המאה ה-19, במקביל להתעוררות הלאומיות בחלקים רבים באירופה, והביא לאיחוד המדינות והנסיכויות שבחצי האי האפניני למדינה אחת בשם ”איטליה". מדובר בתהליך שראשיתו בתום המלחמות הנפוליוניות באירופה וסיומו בתום מלחמת צרפת ופרוסיה . אם כי גם לאחר מלחמת העולם הראשונה הרחיבה איטליה את גבולותיה ואף תבעה את דלמטיה, קורסיקה וניס.
רקע
מאז נפילת האימפריה הרומית במאה ה-5 לספירה, הייתה איטליה מפוצלת לישויות מדיניות רבות שגובשו סביב ערי-מדינה מרכזיות. עושרה ומורשתה ההיסטורית של האימפריה הרומית משכו אליה כוחות רבים וחזקים שנאבקו על השליטה בחצי האי האיטלקי, והשאירו את איטליה מפוצלת ומשועבדת. לכול אורך ימי הביניים, שלטו על חלקים ממנה שליטים זרים: הביזנטים, הפרנקים, המוסלמים, הגרמנים ועמים אחרים.
גורם חשוב נוסף הוא הכנסייה הקתולית, שמרכזה ברומא, שבנוסף לתפקידיה הדתיים נטלה לעצמה גם תפקיד מדיני, ובמשך למעלה מאלף שנים הלכה וגברה עוצמתה המדינית והכלכלית. עם הזמן יצרה הכנסייה מדינה משלה במרכז איטליה, הלא היא מדינת האפיפיור, סירבה לוותר על עצמאותה ועל נכסיה, והיוותה בכך אבן נגף משמעותית בדרך לאיחוד איטליה.
המלחמות האיטלקיות שהחלו בסוף המאה ה-15, הביאו לעשרות שנים של מלחמות בין צרפת לספרד ומדינות ערי איטליה על אדמת איטליה[1]. עם סיומן, בשנת 1559, הייתה איטליה מחולקת למדינות שהיו בשליטה ישירה או עקיפה של ספרד ההבסבורגית. מלחמת הירושה הספרדית[2] הביאה לשליטה אוסטרית על חלקים נרחבים של צפון איטליה. איטליה נותרה מחולקת לרפובליקות ולממלכות זעירות תחת שלטון זר.
הרגשות הלאומיים שהובילו לאיחוד איטליה החלו להתעורר בתקופת נפוליאון בונפרטה. הוא פלש לאיטליה בשנת 1796 וייצב בה שלטון צרפתי ממושך ורצוף במשך כ-18 שנים. מספר המדינות האיטלקיות צומצם, מדינת האפיפיור בוטלה, ממלכת סרדיניה שלטה אך באי סרדיניה, ואילו בדרום שלטה ממלכת נאפולי[3], שעליה הציב נפוליאון כמלך את אחיו ז'וזף בונפרטה. צרפת שלטה ישירות בחלקים נרחבים בצפון מערב איטליה, ובצפון מזרח איטליה הוקמה "הרפובליקה הצ'יסאלפינית", שהתקיימה כמדינת בובה צרפתית בין 1802 ל-1805, ולאחר מכן "ממלכת איטליה", שהתקיימה בין 1805 ל-1814. מבנים שלטוניים אלו עודדו את הלאומיות האיטלקית באזורים שנשלטו תחת השלטון הזר, והחלישו את השליטים האזוריים ואת האפיפיור.
