אזוב מצוי Marjoram

שם מדעי:   Syrian Oregano
אבי ציטרשפילר  










 בימים אלו מתחילים לפרוח שיחי הזעתר בארצנו, לזעתר תכונות נפלאות מעבר לתיבול המאכלים כמו שכולנו מכירים אותו. על כן כדאי להרחיב ולהכיר את תכונות נפלאות אלו.
תיאור, היסטוריה ופולקלור: זעתר הוא השם בערבית גם של הצמח וגם של התערובת הידועה שעושים ממנו. יש להקפיד לא לבלבל בין האזוב המצוי שהוא בן שיח, לבין "אזובי הקיר" שהם צמחי טחב קטנים המרפדים קירות וסלעים לחים ומוצלים ושייכים לקבוצה של צמחים ירודים קדמונים. 
האזוב המצוי הינו צמח תבלין ומרפא מהחשובים ואולי החשוב ביותר באזורינו וברפואה העממית בארץ ובאזור. קיימים מינים הקרובים לאזוב כמו אזובית המדבר ("זועיטרי" בערבית), אזובית פשוטה הלא היא האורגנו ("אנראד" בערבית), האזובית התרבותית הלא היא המיורם (הנקרא בערבית "מרזנג'וש" או במצרים "בר דאוש"). לצידם גם מינים נוספים בעלי ריח דומה מהמשפחה כמו בת הקורנית הפשוטה הלא היא הטימין (ובערבית "זעתר אג'נביי"), בן האזוב הרפואי הנקרא באנגלית "היסופ" ובערבית "זועתרה", וכן הצתרה הוורודה, הצתרנית המשובלת והקורנית המקורקפת כולם תחת הכותרת "זעתר"/"אזוב".
אם כך, מה קובע עם איזה צמח עושים את תערובת הזעתר? האם הוא המיורם או הקורנית או אורגנו או אזוב או צתרה וכולי..? התשובה פשוטה: מה שקובע זה הצמח שליד המשתמש. בסמוך לכפר בו נולדת נמצאת התשובה לשאלה מהו צמח האזוב שתלמד ללקט ולהשתמש בו לבישול ולרפואה.

כל מיני האזוב שומשו משחר ההיסטוריה לתיבול, אך גם לפולחן ולרפואה. זמן רב לפני שנכנסו לאזורינו הדיירים הערבים חסידי הזעתר, הבינו קדמונינו, ובניהם דוד המלך, שהאזוב הוא צמח מנקה ומחטא גם במובן הסמלי, ולא במקרה פנה דוד המלך לקדוש ברוך הוא ואמר לו: "חטאני כאזוב ואטהר" בזמן שרצה לבנות את בית המקדש. וזה לא במקרה גם שבמרוצם של בני ישראל ביציאתם ממצרים הם סימנו את המשקופים בביתם באזוב טבול בדם: "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות" (מתוך ספר שמות, פרק י"ב, פס' כ"ב). 
 
הרמב"ם ציין את האזוב כצמח מרפא ואמר: "הוא נכבד במיני טעמים והוא עשב ידוע לרופאים". 
אם כך, יוחסו לצמח האזוב תכונות מרפא ואם אתה איתו לא קורה לך דבר...
ניתן לומר שהצמח קודש והפך למיתוס וסמל לפולחן בבית המקדש ולבריאות וניקיון נפשי ופיזי.
כיום נחשבים רוב האזובים, ובעיקר האזוב המצוי, לצמחים מוגנים, ולכן כדאי בהחלט לגדל את כולם, רובם או אפילו רק את צמח האזוב המצוי עצמו ליד הבית ולהשתמש בו.
כאן המקום אולי לפרט מה ההבדל בין צמח בסביבתו הטבעית לבין צמח המגודל בתרבות, בחקלאות או בגינון. זה לא מפליא שערביי ארצנו לא תמיד אוהבים להשתמש בזעתר המתורבת ונמשכים לקטוף אותו בטבע, למרות האיסור, שהרי צמח בסביבתו הטבעית תמיד מייצר את החומרים המרוכזים החזקים והמיוחדים שלו, ואילו בתרבות כמו בע"ח בגן חיות שמאכילים אותם הופך הצמח ל"מפונק" ושוכח לייצר חלק מהחומרים הפעילים שכל כך חשובים לו לצורך הישרדותו. אבל בכל זאת, אם נשתול בגינתנו אזוב במסלעה עם השקיה מועטה וניתן לו להתנהג כמו בטבע נקבל צמח חזק שיכול לחזק מאוד גם אותנו.
אולי כן היה נכון לתת לכל משפחה לאסוף את צמח הזעתר בכמות מוגבלת, שהרי מבחינת הצמח קציר מבוקר ונכון רק עושה לו טוב ומחזק אותו (מזכיר לכם - קציר טוב הוא קציר לא טוב...). קציר נכון מבטל את השלטון הקודקודי, מפצל את הצמח והופך את שני הצדדים, הקוצר והצמח הנקצר, למרוצים.

להמשך הכתבה