בדידות בתוך זוגיות
חוה אוסטרובסקי
בדידות הוא אחד מהרגשות הכואבים ביותר. בספרות, בדידות מוגדרת כ-תגובה רגשית לפער שבין מערכות יחסים רצויות לבין מערכות היחסים כפי שהן בפועל.
מרגע לידת האדם מתקיים בו הצורך בקשר עם הזולת, בצורך בשייכות. מדובר בצורך בסיסי וחיוני להתפתחות רגשית ופיזית, לקיום ולרווחה נפשית. בדידות איננה תוצאה של מספר האנשים איתם יש לנו קשר, או מספר האינטראקציות איתם, אלא איכות הקשר והתחושה הסובייקטיבית שמרגישים.
בדידות כואבת ופוגעת מאוד כאשר היא מתרחשת בתוך קשר בינאישי-זוגי, בעיקר משום שבן/בת הזוג אמורים להיות הנפש הקרובה ביותר אלינו. בדידות בתוך מערכת יחסים מפגישה עם תחושת כשלון אישי ביכולת ליצירת קשר.
אנו נוטים להאמין שנשואין עשויים לחסן מפני בדידות, לדאבוננו, לעיתים הדברים אינם מתישבים עם אמונה זו.
בדידות "מתגנבת" לתוך הנישואין בתהליך איטי וזחלני, בני הזוג הולכים ומתרחקים עד אשר תחושת ריחוק וניכור רגשי הופכת להיות חלק מהמערכת הזוגית. בדידות איננה מתעוררת ביום אחד, אלא נבנית באיטיות. מאחר וזו תחושה סובייקטיבית, קשה לזהות אותה מייד ולטפל בה בזמן אמת, כמו במשבר. בדידות איננה מעוררת תחושת דחיפות, אבל היא גורמת לנזקים רגשיים ופיזיים ולא רבים יודעים שיש דחיפות לטפל בה.
בדידות הוא מצב טבעי, זו תחושה טבעית ונורמלית במצבים וברגעים מסויימים, כולנו נולדים עם היכולת להרגיש בדידות. ניתן לפגוש אנשים החשים בדידות בתוך מסגרת משפחתית, חברתית, בעבודה או בתוך קשרים קרובים אחרים בהם קיימים כעסים, משקעים והעדר תקשורת בונה.
הקושי נוצר כאשר הבדידות הופכת לחלק בלתי נפרד מחיינו ומתלווה אליה תחושת מועקה קבועה של אני לבד, לאף אחד לא איכפת ממני, אף אחד לא יכול להתחבר אליי. מחשבות אלה מזיקות, הן עלולות לגרום לדכאון בנוסף להשפעות פיזיות ונפשיות אחרות.
סיבות לתחושת הבדידות:
אין ספק שמערכות יחסים לא יכולות להיות כל הזמן התמונה הנפלאה של אושר, הנאה וסיפוק. עם הגאות מגיע לפעמים גם שפל וזמנים מאתגרים. בתקופות פחות מרגשות, גם אם יש מישהו לחלוק איתו את היומיום, אדם יכול להרגיש מאוד לבד בתוך זוגיות.
בדידות ביחסים עלולה לנבוע כתוצאה של יכולת לקויה בתקשורת ובקשר, שחיקה של המשאבים הזוגיים, השקעה דלה בשימור הקשר, מרוץ החיים ועומס ייתר של אחד מבני הזוג או שניהם וכדומה. בדידות מייאשת מתרחשת בקרב זוגות אשר חשים שהם אינם מסוגלים לספק את צרכיהם הרגשיים אחד של האחר או כאשר הצרכים הרגשיים אינם עולים בקנה אחד עם צרכיו של האחר, לכל אחד מבני הזוג יש ציפיות שונות ממערכת היחסים. לעיתים בני זוג מתפתחים לכוונים שונים. המכנה המשותף הראשוני שהיה הבסיס לחיבור הולך ומתפוגג עם השנים ובני הזוג לא השכילו למלא חלל זה בעניין משותף אחר. התוצאה היא תחושת בדידות, כעס, תסכול וכאב.
תוצאות מזיקות לתחושת הבדידות:
פעמים רבות עולה השאלה האם בדידות היא לא דכאון? דכאון ובדידות שונים הם. בדכאון אנו רוצים שיניחו לנו, כשאנו בודדים אנו מבקשים להיפך, להיות מחובר לאחר.
במחקרים נמצא כי גברים ונשים מגיבים באופן שונה לתחושת בדידות. גברים נוטים להאשים, לצעוק, להתקומם. נשים החשות בדידות נוטות להתסגר, להתרחק ולהגיב בעצב וכאב.
בדידות מתעוררת כאשר אנו זקוקים לחיבור רגשי עם מישהו והוא איננו פנוי רגשית לקשר זה, אינו מספק תחושת שייכות מסיבות שונות כמו: כעס, דאגה, הסתגרות, חולי, עייפות וכדומה. כתוצאה מכך, נגרם עיוות בראיית בן/בת הזוג, והדרדרות במערכת היחסים. אנו מיחסים לבן הזוג חוסר איכפתיות, עניין ומחוייבות לקשר. התחושה היא חיים בתוך מערכת יחסים לא בטוחה ובלתי מספקת.
בדידות גורמת להחרפת הביקורת העצמית והביקורת כלפי הסובבים אותנו. ביקורת עצמית מביאה להכשלה עצמית ומשבשת את יחסינו עם האחרים. הסובל מסיק שאיש לא מבין אותו, אבל גם לו קשה להבין את האחרים. כתוצאה מכך (לעיתים מבלי להיות מודעים שאנו עושים זאת), הופכים להיות הגנתיים ומאשימים את האחר בניתוק, ניכור ואף עויינות – מצב הגורם לריחוק גדול יותר.
בשלב מסויים בני הזוג יפסיקו לשתף אחד את השני בחלומותיהם, מטרותיהם וחוויותיהם. כל אחד מבני הזוג ילך ויסתגר. השיחות יתמקדו בעיקר בפונקציונאלי, במעשי, בתפקוד הביתי, החברתי והסביבתי. בשלב זה מתחילה לחלחל תחושה ברורה של ריחוק, בדידות ועצב. בני הזוג הולכים ומתרחקים עד שחשים שהם אינם תלויים אחד בשני למילוי הצרכים הנפשיים והגופניים, בלעדי תחושה זו, אין מחוייבות זוגית ואינטימית.
פעמים רבות הדרך היחידה ליצירת סוג של קשר ויציאה מהבדידות היא ליצר מריבה, במטרה להפיג את הבדידות ולו לזמן קצר. במריבות, גם אם הן קשות, עולה רגש ותוכן. מריבות מאפשרות לכעוס אבל גם להתחבר למקומות רגשיים באמצעות הכעס. אדישות היא אלטרנטיבה הרבה פחות טובה המסמלת יאוש, חידלון, חוסר תקווה ומנציחה את הבדידות עם כל הכאבים שמביאה עימה.
