רוחות טובות, רוחות רעות
אלי פינרוב
במשך חודש אחד בכל שנה, משהו מוזר עובר על תושבי טיוואן. תושבי האי נמנעים במהלך חודש זה מרכישת מכונית או דירה, וגם מעבר דירה אינו בא בחשבון. חולים הממתינים לניתוח יוודאו כי הוא אינו נופל במסגרת החודש, עסקאות גדולות אינן נחתמות, חנויות חדשות אינן נפתחות וזוגות צעירים אינם מתחתנים. בנוסף, טיוואן הופכת בחודש זה למשרפה ענקית והטיוואנים שורפים מכל הבא ליד: מכוניות, סירות, רהיטים, בתים שלמים, הכל מנייר. זהו חודש הרוחות. חודש הרוחות, אשר נקרא בטיוואן גם חג הרוחות, הסתיים בשבוע שעבר. החודש נופל על החודש הירחי השביעי ברוח השנה הסיני, בדרך כלל אוגוסט-ספטמבר לפי לוח השנה הגריגוריאני. בחודש זה מאמינים הטיוואנים כי נפתחים שערי הגיהינום והרוחות הרעות אשר חיות בו זוכות לחזור ולבקר בעולמנו, עולם החיים. זהו החודש החשוב ביותר בשנה בדת העממית של טיוואן וכדי להבין את מקור החג וחשיבותו הגדולה לטיוואנים יש לחזור אלפי שנים אחורה בהיסטוריה הסינית.
עוד לפני שהתפתחו בסין העתיקה הדאואיזם, הקונפוציוניזם והבודהיזם הסיני, האמינו הסינים בדת האנמיסטית שעיקרה אמונה ברוחות המתים וברוחות הקיימות בהרים, בעצים, באגמים ובכל מקום בטבע. האמונה הייתה כי לכל עצם בטבע יש רוח בלתי נראית אשר קשורה אליו וגורמת לדברים שהם נשגבים מבינתנו. בשלב מאוחר יותר התפתח בסין פולחן האבות, שהוא עד היום הערך החשוב ביותר עבור בני העם הסיני באשר הם, אם בסין, בטיוואן, בסינגפור או בצ'יינה טאון בניו יורק. בני העם הסיני מאמינים בחיים לאחר המוות, ומאמינים שלאחר מותם של אבותיהם אלו לא נעלמים מהעולם אלא הופכים לרוחות הנעות בין עולמנו לבין גן העדן אשר נמצא בעולם מקביל לעולמנו. בעקבות זאת, נשארים בני העם הסיני קשורים לבני משפחתם שנפטרו גם לאחר מותם, והם מאמינים כי הם עדיין יכולים לתקשר איתם, לבקש מהם ולהתייעץ עמם. בנוסף, מחויבים בני העם הסיני לערוך למען רוחות המשפחה טקסי פולחן בביתם פעמיים בכל חודש, אחד בראש חודש ואחד באמצע החודש, לאור ירח מלא, אשר לפי האמונה מראה לרוחות את הדרך לבתי האנשים לכבוד הטקס. הקשר הוא דו צדדי, והאמונה של הסינים היא שאם יערכו את הטקסים, יניחו מנחות, יקריבו קורבנות ויתקינו תבשילים אשר יזינו את רוחות משפחה, אלה ישפיעו על האלים השונים בשמיים כדי שיביאו לבני המשפחה החיים מזל טוב, אושר ושגשוג.
בטיוואן, מעבר לפולחן האבות ולדאגה לרוחות המשפחה, חג הרוחות הוא זמן לדאוג לרוחות הבודדות, הרעבות, המסווגות על ידם כרוחות רעות. לפי התפיסה העממית, כל אדם אשר הקים משפחה ונפטר בשיבה טובה הופך לרוח טובה בעולם המקביל, רוח שצאצאיה יתמכו בה ויזינו אותה. לעומת זאת, כל אדם אשר מת טרם זמנו, אם זה חייל שמת בשדה הקרב, צעירה שנהרגה בתאונה, ילד שטבע או אדם שהתאבד, סביר להניח שיהפוך לרוח רעה. לרוב, המשותף לכל אותם אנשים אשר נקטפו בטרם עת הוא שהם לא השאירו אחריהם צאצאים ולכן אין מי שיקיים למענם את פולחן האבות. בשל העובדה שאין מי שדואג ומזין אותם, הפכו רוחותיהם לרוחות רעבות אשר אין להם ברירה אלא לסבול מרעב ולהטריד את האנשים החיים. בחודש הרוחות כלל הטייואנים מקבלים על עצמם את הדאגה לצרכי הרוחות הרעות, כאשר האמונה היא שדאגה מרובה לרוחות אלו תזכה את החיים בחיים מאושרים והרמוניים יותר.
למרות שחודש הרוחות קיים גם בסין היבשתית, בטיוואן הוא מקבל חשיבות מיוחדת ונחגג באופן אדוק הרבה יותר. מהגרים סינים הרפתקנים אשר עזבו את דרום מזרח סין והתיישבו בטיוואן במספר רב של גלי הגירה החל מהמאה ה-17 היו חשופים לסכנות רבות באי טרופי ופראי זה. מעבר לשבטים אבוריג'ינים מקומיים אשר היו ציידי ראשים והרגו את כל מי שחדר לשטחם, המהגרים הסינים נדרשו להתמודד עם ג'ונגלים עבותים המלאים נחשים ארסיים רבים וחיות בר מסוכנות אחרות, ביצות טובעניות, רכסי הרים תלולים ביותר ומחלות טרופיות קשות כמו מלריה. במהלך יישובה של טיוואן ספגו מהגרים אלו אבידות רבות ורבים מהם מתו הרחק מביתם ללא אף בן משפחה שיקבור אותם. נשמות בודדות אלו הפכו חסרות שורשים, חסרות קברים וחסרות מנוחה, בצורה אשר יכולה להטרדי את אלו החיים. המתיישבים אשר נשארו בחיים ופיתחו את טיוואן נשארו נאמנים ל "אחים" שנפלו, התפללו למענם וערכו למענם את טקסי הפולחן המסורתיים. מתיישבים אלו הם אבותיהם של יותר מ80% מתושבי טיוואן כיום, ולכן חודש הרוחות משמעותי כל כך עבור הטיוואנים.

%20(1).png)

