שיעור בהפחתת האלימות
כתבה: ענת מזרחי
החוקר: פרופ' רמי בנבנישתי
במשך שנים רבות נתפסה האלימות בבתי הספר כדבר טבעי וצפוי, שהוא חלק מתהליך ההתבגרות של ילדים וחשיפתם לעולם. כמה מקרים קיצוניים, בעיקר בארצות הברית, הובילו לשינוי תודעתי במערכת החינוך ולניסיון למגר את האלימות. פרופ' רמי בנבנישתי, מחלוצי החוקרים בנושא האלימות בבתי הספר, פיתח מודלים חינוכיים שתרמו להפחתת האלימות בישראל ובחו"ל
על אף הדימוי הרווח בציבור והתחושה המקננת בקרב הורים רבים לילדים במערכת החינוך בישראל, ממדי האלימות בבתי הספר בארץ הולכים וקטֵנים ומדד האלימות הפיזית בבתי הספר בישראל הוא מן הנמוכים בעולם. עם זאת, לחששות ההורים יש בסיס, שכן אם מודדים את שיעורי האלימות המילולית בבתי הספר - מדינת ישראל היא דווקא מן המובילות בעולם.
מסקנות אלו עולות מסדרת מחקרי ניטור שערך פרופ' רמי בנבנישתי מבית הספר לעבודה סוציאלית בבר-אילן. מחקרים אלו לא רק מודדים את היקף וסוג האלימות בבתי הספר בארץ, אלא גם חותרים להתמודד באופן ממוקד עם הבעיה והשלכותיה. בין היתר, בזכות מחקריו אלה ותרומתם להקטנת האלימות בבתי הספר, זכה השנה פרופ' בנבנישתי בפרס א.מ.ת (פרס לקידום המדע, התרבות והאמנות בישראל) בתחום מדעי החברה.
פנים רבות לאלימות
בעבר עסקו המחקרים במושגים המכלילים 'בריונות', 'הצקה', 'הטרדה'. לעומתם, מחקרי הניטור שערך פרופ' בנבנישתי לאורך שני עשורים, מלמדים כי לאלימות יש פנים רבות ושונות: "אנחנו מבחינים בין אלימות מילולית וחברתית לבין אלימות פיזית. ישראל ממוקמת גבוה ברשימת האלימות המילולית והחברתית, שביטויה הם עלבונות, שפה גסה וקללות. לעומת זאת, שיעורי האלימות הפיזית המתונה, דחיפות ואיומים בפגיעה נמוכים בישראל בצורה ניכרת מבמדינות רבות אחרות, וכך גם באשר לאלימות קשה במיוחד, הכוללת סכינאות ונשק חם".
מגרש אחר של האלימות - הרשתות החברתיות - זוכה במחקרים להתייחסות נפרדת: "האינטרנט והטלפונים הניידים מאפשרים פגיעה בהיקפים גדולים בו זמנית. הילד הפוגע אינו עומד פנים אל פנים מול הקורבן והוא יכול להפעיל אלימות באופן אנונימי. אנחנו מכירים כמה מקרים כאלה שתוצאתם הייתה הרסנית, עד כדי אובדנות. יחד עם זאת, כל מחקר שנעשה בארץ מלמד שמדובר בתופעה כאובה אבל לא שכיחה, ושיעור התלמידים שמדווחים כי מישהו פגע בהם באינטרנט נאמד בפחות מחמישה אחוזים". גם כאן, אם כן, המספרים נמוכים בהרבה מן הדימוי הרווח בציבור.
ניטור מתמשך
פרופ' בנבנישתי, מחלוצי החוקרים בנושא האלימות בבתי הספר בארץ, מדגיש כי העיסוק בסוגיית האלימות במערכת החינוך היא מגמה חדשה יחסית. במשך שנים רבות נתפסה האלימות בבתי הספר כדבר טבעי וצפוי, שהוא חלק מתהליך ההתבגרות של ילדים וחשיפתם לעולם. כמה מקרים קיצוניים, בעיקר בארצות הברית, הובילו לשינוי תודעתי במערכת החינוך ולניסיון למגר את האלימות.
גם בישראל לא הייתה התייחסות מיוחדת לנושא. "העובדה שעד ראשית שנות האלפיים הפקיד משרד החינוך רק אדם אחד במשרה חלקית לצורך ההתמודדות עם האלימות, מדברת בעד עצמה", אומר פרופ' בנבנישתי.
החידוש שהציעו מחקריו של פרופ' בנבנישתי באותה העת, היה הניטור המתמשך: "לא רציתי שזה יהיה עוד מחקר חד-פעמי שינתח את המצב והסיבות לו, אלא מהלך של סדרת מחקרים חוזרים שיספקו תמונת מצב, אך בד בבד יבחנו את יעילותו של הטיפול למניעת האלימות בקבוצות שונות. כיום מתבצע הניטור אחת לשנתיים, בכל רחבי הארץ, על ידי הרשות הארצית למחקר והערכה בחינוך. לדברי פרופ' בנבנישתי, ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם המחזיקות נתונים על ממדי התופעה ומאפייניה בהיקפים כאלה ולאורך זמן.
