צבע, אור והוקני
שלומית אורן
"פאריס היא תמיד רעיון טוב" אמרה אודרי הפבורן (או לפחות כך אומרים), וזה נכון במיוחד עכשיו, כשבעיר מוצגת תערוכה ענקית של דיוויד הוקני בפונדסיון לואי וויטון, אבל לצערי לא אצליח להגיע אליה.
ובכל זאת, זה גרם לי לרצות לנסות ולפענח את סוד קסמו של האמן האנגלי הזה, שכבר מעל שישה עשורים לא מפסיק לצייר.
יש אמנים שדורשים מאיתנו מאמץ – אינטלקטואלי, רגשי, או פשוט סבלנות לקרוא את שלושת מאמרי הקטלוג שמסבירים את היצירה. ויש את דייוויד הוקני. לא בגלל שהוא “פשוט”, אלא בגלל שהוא מדבר קודם כל ללב. הצבעוניות, השלווה, התחכום השקט – כל אלה מתחברים לתחושה שמזכירה לנו למה בכלל הלכנו לראות אמנות.
Installation views "David Hockney 25", galerie 5 © David Hockney © Fondation Louis Vuitton / Marc Domage
צבע שמרגיש כמו שמש
בכל פעם שאני חוזרת לציורים של הוקני, אני שמה לב כמה הוא לא מפחד מצבע. הוא נותן לו מקום אמיתי, טוטאלי כמעט, בלי ציניות, בלי אירוניה. מה שרבים רואים כ”נאיבי” – הוא בעצם ביטוי לאמונה בעולם שראוי להסתכל עליו בעין טובה. העבודות שלו לא בורחות מכאב, אבל הן לא שוקעות בו. הן בוחרות באור.
במובן הזה, הוקני תמיד מציע חלופה – לאו דווקא אידיאלית, אבל אפשרית. הוא מזמין אותנו להסתכל אחרת: על חיי היומיום, על גוף האדם, על בריכה בקליפורניה או עץ בשדה אנגלי. הדברים שאנחנו לפעמים נוטים לעבור על פניהם מהר מדי.
כשמתבוננים בעבודות של הוקני, לא פעם עולים במחשבות אמנים כמו ון-גוך או מאטיס, אמנים שהצבע היה תורתם ואמנותם והצליחו להכניס דרכו בציוריהם הרבה אור ונשמה. זה כמובן לא מקרי, שכן הוקני מציין אותם בין מקורות ההשראה שלו, לצד פיקאסו, שאת תפיסתו הוא מרבה לצטט.
בעשורים האחרונים הוקני חוזר שוב ושוב אל ציורי הנוף, מסורת שהשתכללה מאוד בציור הבריטי לאורך השנים, ועל כן נשאלת השאלה – מה כבר אפשר לחדש? התשובה של הוקני מעוררת השראה בעיניי: "הטבע אף פעם לא יכול לשעמם, צריך פשוט למצוא דרכים חדשות להתבונן בו".
David Hockney, "Winter Timber" 2009, Oil on 15 canvases (36 x 48" each), 274.32 x 609.6 cm (108 x 240 Inches), © David Hockney Photo Credit: Jonathan Wilkinson
