האופנה של סרג'נט
שלומית אורן
עולם האמנות עסוק בתקופה זו בתיקונים היסטוריים חשובים, והדבר ניכר מאוד בלוח התערוכות בכל בירות העולם. גם בלונדון רוב התערוכות במוזיאונים ובגלריות הוקדשו לאמנים שחורים, אמנים מהפריפריה הגלובלית או לאמניות, לרוב כאלה שכבר אינן בין החיים (פירטתי על כך בניוזלטר שנשלח בשבוע שעבר). יש שאומרים בתסכול שלאמן לבן מהשורה אין כמעט סיכוי להצליח ולהציג היום, ואולי זה נכון. כמו תמיד הדברים נעים כמטוטלת, עם תיקון חריף לפני התייצבות בנורמה חדשה.
חריג בולט הוא ג'ון סינגר סרג'נט, שהוקדשה לו תערוכה מיוחדת בטייט בריטן, שהתמקדה בקשר שלו לאופנה, כפי שבא לידי ביטוי בציורים - תערוכה שגרמה לי לחשוב על יערה קידר הנהדרת. לצד הציורים השכילו אוצרי התערוכה להציג פרטי לבוש המופיעים בהם והפכו את החווייה לעשירה ומהנה יותר.
4 Sargent and Fashion installation view with Miss Elsie Palmer, 1889-90 and House of Worth dresses at Tate Britain 2024 Photo © Tate (Jai Monaghan)
מי אתה ג'ון סינגר סרג'נט?
סרג'נט עצמו הוא דמות מרתקת למדי – הוא בן לזוג אמריקאים אמידים שעברו לחיות באירופה ונעו בין בירותיה בהתאם לנטיות האמנותיות של האם והבן. כבר מנערותו התחכך סרג'נט הצעיר בשמנא והסלתא של החברה, שבאה לעשות את הגראנד טור באיטליה ובמקומות אחרים וקיימה מעין קהילת אקספטים שחבריה כל הזמן באים והולכים. פירוש הדבר הוא שהיו לסרג'נטים חברים בכל מקום, אולם כשהחליט ג'ון שהוא באמת רוצה להצליח בקריירת הציור שלו, היה ברור שצריך לעבור לפאריס.
באופן טבעי התברג סרג'נט כצייר חברה, מה שכונה society painter. בני החברה הגבוהה היו החברים שלו, המילייה שאליו השתייכה משפחתו, ועל כן הם גם חשו בנוחות בחברתו ונתנו בו אמון שיתאר אותם נאמנה. הנינוחות והאמון האלה לא היו מנת חלקם של ציירים מוכשרים רבים, שבאו מרקע שונה. הוא היה משכיל בתחומי הספרות, המוסיקה וההיסטוריה וידע שפות רבות על בוריין.
