ירמיהו השחור
יורם מלצר, אלכסון
סיפור חייו של פרדריק דאגלס עולה על כל דמיון וממשיך להדהד ולהציע לנו להיות טובים יותר
באותו בוקר בוושינגטון הבירה, אשתו השנייה של פרד ביילי הלכה לספריית הקונגרס, ואילו הוא פנה למקום שבו נמצא כיום בניין ה-FBI, בשדרות פנסילבניה, לכינוס של המועצה הלאומית לנשים. הוא בילה שם את רוב היום.
החורף הוושינגטוני היה קר, ולא הרחק משם, והאיש שישב בכינוס לא ידע שאדם עני כותב לו מכתב בבקשה לעזרה, לכל עזרה שהיא: " וַאֲנִי, עָנִי וְאֶבְיוֹן, אֲדֹנָי יַחֲשָׁב-לִי". בסוף מכתב הבקשה הכותב ציין: "נ.ב.: לעתים קרובות קורא ישעיהו פרק ל"ב, פסוק ב', מתוך מה שכתבת ביולי 1862".
הפסוק מישעיהו הוא "וְהָיָה-אִישׁ כְּמַחֲבֵא-רוּחַ, וְסֵתֶר זָרֶם, כְּפַלְגֵי-מַיִם בְּצָיוֹן, כְּצֵל סֶלַע-כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה". המכתב נשלח והגיע ליעדו, אך באיחור עבור מבקש העזרה.
הנמען, שנולד כפרד ביילי, מת מדום לב באותו ערב, ונודע בשמו המאומץ, פרדריק דאגלס, עבד לשעבר, כבן 77 במותו, האיש שמסלול חייו מעורר ההשתאות הפך אותו לסמל, לקול הגדול ביותר של השחורים בארצות הברית במאה ה-19, ולטיטן ספרותי מופלא.
על אף שאותו מכתב אחרון התייחס לפסוק של ישעיהו הנביא, הדגם הבסיסי שניצב לנגד עיניו של דאגלס במשך יותר מחמישים שנה של כתיבה, נאומים לאלפיהם ופעילות ציבורית ענפה, היה ירמיהו. כפי שנאמר על צ'רצ'יל ברגע המכריע ב-1940, גם דאגלס נטל את השפה האנגלית והפך אותה לנשק, והוא בהחלט לא היה זר לא לדם, לא ליזע ולא לדמעות.
