מה קורה לנו כשאנחנו מתייבשים?
ליאור פייגון
מים מהווים יותר מחצי ממשקל גופנו. כשהכמות שלהם פוחתת, מערכות בכל הגוף, ובמיוחד בכליות ובכלי הדם, נכנסות לפעולה כדי לאפשר לנו לתפקד.
כולנו יודעים שבימים חמים חשוב במיוחד לשתות הרבה, אחרת נתייבש. אבל מה זה בעצם אומר? מה קורה לגוף שלנו כשאנחנו מאבדים יותר מדי מים, בזיעה או בדרכים אחרות? כדי להבין את זה עלינו לדעת איך עובדת מערכת ויסות המים של הגוף, ולמה היא חשובה כל כך.
במצב תקין, גוף האדם מכיל כ-55 אחוז מים. רוב המים האלה נמצאים בתוך התאים ומאפשרים להם לתפקד. יתרת המים – כ-7.5 אחוזים – נמצאת בנוזלים חוץ-תאיים, ובמיוחד בדם. הדם האנושי מורכב מנוזל שנקרא פלזמה, מתָאִים (למשל תאי הדם האדומים, שמובילים חמצן לכל חלקי הגוף) ומחומרים שהומסו בתוך הפלזמה. גוף האדם מווסת את הצריכה וההפרשה של המים בתגובה לריכוז המומסים בנוזלי הגוף, במטרה לשמור על הריכוז הזה פחות או יותר קבוע.
אחד ההורמונים שאחראים על כך נקרא וזופרסין (Vasopressin), והוא מופרש מאזור במוח שנקרא היפותלמוס בתגובה לעלייה בריכוז המומסים בדם, ובמיוחד יוני נתרן. הוא נקרא גם "הורמון אנטי-משתן" (ADH), שכן הוא מעודד את הכליות לספוג מחדש יותר מים, וכך מקטין את כמות המים שאובדת בשתן ובדרכים אחרות. כך הגוף מגדיל מחדש את נפח הנוזלים בדם, ומפצה על העלייה בריכוז המומסים.
מערכת ויסות המים מתרכזת בשתן, שכן זוהי הדרך העיקרית בה בני אדם מאבדים מים. אך היא אינה היחידה, ואנחנו מאבדים נוזלים גם בצואה, בנשימה ובהזעה. בישראל התייבשות היא תופעה נפוצה במיוחד בימים חמים: אדם בוגר שעושה פעילות פיזית מאומצת באקלים חם ויבש עשוי להזיע בין ליטר לשני ליטרים של נוזלים בשעה.
כדי לפצות על כך צריך לשתות הרבה, אבל לשתייה יש מחיר: אם שתינו המון מים, ריכוז המומסים בדם יירד, ועל כן ההיפותלמוס יפריש פחות וזופרסין ואנחנו נפלוט יותר מים כשתן. השתן שנפריש במצב כזה יהיה עם ריכוז מומסים נמוך ולכן ייראה יותר שקוף מהרגיל. גם המצב הנגדי נכון: כשלגוף חסרים נוזלים, נפח השתן יורד והוא נהיה מרוכז יותר וצהוב יותר. לכן צבע השתן הוא מדד אמין להתייבשות. בהתייבשות קיצונית עלולה להתרחש אנוריה – עצירה מלאה של מתן שתן.
