וירוס הקורונה – חיים באי ידיעה וחוסר ודאות
חוה אוסטרובסקי - טיפול אישי - פרטני, טיפול זוגי וזוגיות, טיפול משפחת
נראה כאילו העולם השתגע. רצף האירועים וההתרחשויות בתקופה זו, מערער את סדרי העולם המוכרים לנו, את מה שאנו יודעים ומכירים מרבית החיים. לצד הידע המצטבר, מתערערת תחושת הודאות, המסוגלות והשליטה. אלא שבתקופה זו כשהכל מציף ומוצף בידיעות חסרי גבולות, לא תמיד ברור איפה עלינו להציב את הגבול שלנו, מה אנחנו מפנימים ומה מסננים. הכל נראה חשוב באותה המידה.
אין כמעט סדר והגיון במערכות – התקשורת פרוצה לכל דכפין ונותנת במה לכל תיאוריה קשה וקלה. הרשתות החברתיות מפיצות מידע שאיננו תמיד אמין. אנו מאותגרים להסתמך על ידיעות שיכולות להפוך כהרף עיין, מידיעה שיש מידע חיוני, לידיעה שהיא "פייק ניוז" אשר נועדה לאיים ולהפחיד (לרוב, שלא בכוונה אלא מחרדה). אנו חיים כרגע במציאות הנראית כאוטית ומשבשת סדרי עולם.
קצב הידיעות המהיר, בצרוף התלות הגבוהה שלנו ברשתות מקומיות וגלובליות, מייצרים קרקע לא יציבה, מעורר פחד ואיום קיומי. ידיעות קלות ופשוטות, לכאורה, מתגלים כפוטנציאל לשינוי "גורלי". קשה למנוע את הכאוס הזה.
יש לנו צורך בוודאות, בעיקר בתקופות הנראות כאוטיות בהם ידיעות וחדשות, משתנות בכל כמה דקות והופכות להיות לא רלוונטיות כמעט בהבל פה. בתקופה זו, יותר מבכל זמן אחר, לא תמיד צריך למהר לדעת הכל. לפעמים עדיף לעצור, לבחון את העובדות ה"וודאיות", הנשמעות מפי מומחים כאלה ואחרים, לבדוק באיזו מידה הן תקפות כאן ועכשיו.
לפעמים אי ידיעה חשובה יותר מידיעה.
מאידך, במצבים מאיימים על תחושת הקיום, ידע ושליטה הם צורך אנושי לסדר ולוודאות. קשה להכיל חוסר ודאות, ישנו רצון להבין ולעשות סדר בדברים כדי להרגיש בטוח ככל שניתן. כולנו מחכים "שיקרה כבר משהו"… שימצאו פיתרון העיקר לא להמשיך בחוסר הודאות. בתנאים כאלה כל ידיעה מרגיעה או מעוררת פחד וחרדה. קשה לנו להיות חשופים במרחב מאיים של אי ידיעה. במצבים אלה אנו נשאבים לדפוסי מחשבה אוטומטיים המקדשות זיכרונות והנחות ישנות (מזכיר את השואה, המלחמה, הפחד מחוסר ורעב וכו'). מחשבות אלה עלולות לייצר התקבעות וטשטוש תמונת המצב האמיתי.
