מתי התחלנו להתגלח?
ד"ר יונת אשחר
כבר בציורי מערות רואים דמויות אנושיות נטולות זקן. מתי ומדוע נפרד האדם המודרני מהמראה הטבעי והחל להסיר את שיער הפנים? לקראת ל"ג בעומר - קיצור תולדות הגילוח
השנה היא 331 לפני הספירה, ואלכסנדר הגדול ניצב בפני אחד הקרבות הקשים והמכריעים בחייו, שייזכר בשם "קרב גאוגמלה", באזור שכיום הוא צפון עיראק. מולו ניצב הצבא הפרסי, גדול בהרבה מצבאו שלו. אלכסנדר ידע שעליו לנצל כל יתרון שעשוי להיות לו, להכין את עצמו ואת צבאו בצורה הטובה ביותר. ההיסטוריון היווני פלוטרכוס תיאר את מעשיו: הוא הקריב קורבן לאל פובוס, אל הפחד ובנו של אל המלחמה, והורה למפקדיו לדבר עם חייליהם ולהזכיר להם כי ההצלחה תלויה בכך שכל אחד מהם יבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. כשאחד מקציניו שאל אם יש עוד משהו שיוכל לעשות, ענה אלכסנדר "שום דבר, מלבד לגלח את הזקנים של כל החיילים המקדונים".
אלכסנדר גילח את זקנו שלו, ויש הטוענים שההוראה לגילוח גורף של זקני כל הצבא נובעת מכך שרצה שחייליו ייראו כמוהו. כך הוא קיווה, לפי ההשערה, לחזק את רוחם ולגרום להם להרגיש מאוחדים יותר. אחרים, בהם פלוטרכוס עצמו, מעדיפים הסבר מעשי יותר: בקרב פנים אל פנים זקן ארוך יכול להתברר כנטל, כי הוא מאפשר ליריב לתפוס בו בקלות.
צבאו של אלכסנדר ניצח בקרב וסלל את דרכו לכיבוש האימפריה הפרסית. אופנת הסנטר החלק שהוא נהיג התפשטה במידת מה בעולם ההלני, גם אצל מי שלא יצאו למלחמה. אך הסרת שיער הפנים לא החלה עם אלכסנדר, אלא אלפי, וכנראה עשרות אלפי, שנים לפניו.
שחזור של פסיפס המתאר את אלכסנדר הגדול, ללא זקן, בקרב איסוס | Enzo Pezzi, Cisem, Eurelios, SPL
ציווה לגלח את הזקנים של חייליו. שחזור של פסיפס המתאר את אלכסנדר הגדול, ללא זקן, בקרב איסוס | Enzo Pezzi, Cisem, Eurelios, SPL
גילוח של אדם קדמון
איש אינו יודע בדיוק מתי החלו בני האדם להתגלח, כיצד עשו זאת, או למה. ציורי מערות בני כ-30 אלף שנה ואפילו יותר מראים דמויות אנושיות שכולן ללא זקן, וחוקרים רבים רואים בכך עדות לגילוח, או להסרה של השיער בדרך אחרת. אבל איך? בתקופה זו לא ידעו אבותינו לעבד מתכות, וקשה מאוד לייצר כלי אבן בעל קצה חד מספיק בשביל להתגלח בעזרתו. ייתכן שהם פשוט קיצרו את הזקן במקום להתגלח ממש, בסכינים מצור או מאובסידיאן, זכוכית געשית שעשויה להיות חדה מאוד. ייתכן גם שהם השתמשו בשיטה שונה לחלוטין.
המשפטן והוגה הדעות המוסלמי מוחמד אבן אידריס א-שאפעי (al-Shāfiʿī , الشافعي), שנולד במאה השמינית לספירה, תאר את מפגשיו עם בני שבט נוודים הרריים, שנהגו לתלוש את שערות זקנם אחת אחת, בעזרת מכשיר דמוי פינצטה. ייתכן שגם אבותינו הקדמונים הסירו את שער פניהם באותה שיטה, וכך לא היו צריכים תערים חדים במיוחד. אפשר לעשות זאת למשל בעזרת שתי קונכיות המוצמדות זו לזו. זה בוודאי לא היה נעים במיוחד, אך זו אולי הייתה הדרך היחידה, באותו זמן, לקבל פנים חלקות.
מדוע רצו אותם קדמונים להיפטר מהזקן שלהם? יכול להיות שהסיבה היא בריאותית. זקן יכול לצבור לחות ולקרר את בעליו, לשמש בית לכינים ולטפילים נוספים, וכאשר הוא מתלכלך עלולים להיות בו חיידקים מסוכנים. בתקופה בה קשה לשמור על היגיינה של השיער, אולי הדרך הטובה ביותר היא פשוט להסירו.
ציורי מערות מראים אנשים ללא זקן. ציור מערות מאלג'יריה | George Holton, SPL
כבר לפני עשרות אלפי שנים, ציורי מערות מראים אנשים ללא זקן. ציור מערות מאלג'יריה | George Holton, SPL
המצרים החלקים
אם נקפוץ לאזור מצרים של לפני 5,000-4,000 שנה, נגלה תרבות שעסקה בנושא השיער, כל שיער, בצורה אובססיבית כמעט. גברים, נשים וילדים גילחו את ראשם, וגם את זקנם - אם היה להם - בעזרת תערים מעוגלים, עשויים ברונזה. הם הסירו גם את שיער הגוף, בגילוח או בעזרת תכשירים קוסמטיים מיוחדים למטרה זו, ושפשוף העור באבן ספוג.
העיסוק בשיער נבע מהחשיבות הגדולה שהמצרים ראו בניקיון הגוף. ההיסטוריון היווני הרודוטוס, הידוע כ"אבי ההיסטוריה", כתב עליהם במאה החמישית לפני הספירה: "תשומת הלב שלהם לניקיון היא יוצאת דופן, כפי שניתן לראות מכך שהם מגלחים את הראש והזקן, מכך שהם מסירים את השיער מהגוף כולו, מהרחצות התכופות שלהם, ומהכללים הנוקשים שמחייבים את כל אלו". לפי הרודוטוס, המצרים התרחצו כל יום ופעמיים כל לילה, וגילחו את שערם כל יומיים.
במצרים העתיקה, ראש מגולח ופנים חלקות היו סימן למעמד גבוה, או לפחות לא מאוד נמוך. העניים לא הקפידו על גילוח תכוף, וסביר שגם התקשו להשיג תערים, שכן נחושת הייתה יקרה מאוד בימים ההם. למרות זאת, היה סוג אחד של זקן שנחשב לסמל הסטטוס האולטימטיבי, והיה שמור רק לפרעה עצמו. "הזקן הנשגב" (divine beard) של הפרעונים היה ארוך, צר, מסוגנן מאוד – ומזויף לחלוטין. הם עטו אותו, ככל הנראה, כדי להידמות לאוסיריס, האל השולט על עולם המתים, שהוצג תמיד עם זקן ארוך קלוע לצמה. כך הם קיוו להציג את עצמם כהתגלמות האל עלי אדמות.
בשושלת הפרעונית היו גם כמה נשים, הראשונה בהן חַתְּשֶׁפְּסוּת, שמלכה לפני כ-3,500 שנים. גם היא, וחלק ממשיכותיה, מופיעות בפסלים ובציורים כאשר לסנטרן זקנים מעוצבים.
