רכב שנע במנהרת הזמן

טל אבן- Even Better קניינות פרימיום

הסרט "פורד נגד פרארי" שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, לא רק מספר את הסיפור ההיסטורי בו פורד השני ולי איאקוקה שילבו כוחות עם קרול שלבי המוכשר, כדי לפתח רכב שינצח את פרארי האגדית במרוץ הלה-מאן המפורסם, מרוץ בן 24 השעות שהתרחש בצרפת בשנת 1966.
הוא גם לא הסתפק בתיאור מלחמת האגו בין הענקים המוטוריים של אותה התקופה.
הסרט בעיקר היכה בי עד כמה עלולים חובבי הנהיגה להתגעגע, ודי בקרוב, לכלי רכב מיצרי אדרנלין, כאלה הפורטים במומחיות על נימי הנפש והנשמה.
----
2020
בעידן הנוכחי נוספים לשוק הרכב עוד ועוד כלי רכב טכנולוגיים מאד וסמי אוטונומיים כשפניהם מועדות אל עבר עתיד אוטונומי לחלוטין. עתיד בו המונח "נהג" ייהפך לנחלת העבר, וברכב שינוע על הכבישים, יהיו, אם בכלל, נוסעים בלבד.
מכוניות מודרניות היום, ולא רק בשוק הפרימיום- בצד היקר של סקלת המחירים, מתקנות את פעולת ההגה, בולמות עבור הנהג, גוערות בו כשנדמה שהוא עייף מדי ומייצרות שקט. המון שקט.
אביזר טכנולוגי די נפוץ היום, דואג לשדר בחלל הרכב תדרים המנוגדים לרעשי רוח, מנוע או כביש, וכך מגבירים את רמת השקט בפנים הרכב.
יחד עם שימוש חלקי או מלא בחשמל, יצרני הרכב פיתחו גאוות יחידה אמיתית לגבי רמת הדציבלים הנמוכה שקיימת ברכב שהם מייצרים.
----
1966
אם חוזרים לאותו המרוץ המפורסם, שהתרחש לפני למעלה מ-50 שנים, השתתפו שם כלי רכב סופר ספורטיביים, ולא רק ה-GT40 מבית פורד ו Scuderia של פרארי.
לגלגלים לא היתה בלימה מבוקרת מחשב, להילוכים לא היו מנתקי הצתה כשמחט הסל"ד טסה אל על, להגה לא היה תגבור כוח ולמושב לא היתה הזזה חשמלית.
הנהיגה בכלי הרכב הללו היתה עבודה לא קלה. פיזית מאד. מאתגרת. כלי הרכב לא היו בטוחים במיוחד. גם לא סלחניים לטעויות של נהג, שגבו לעיתים מחירים כבדים.
אבל כמה אדרנלין שהם ייצרו. כמה קל לאפשר לצופה להתרגש מהמרוץ כשמערכת הסראונד
המשובחת בקולנוע מעבירה היטב את התחושות ממושבו של כריסטיאן בייל או מאט דיימון היישר למושב הצופה באולם הקולנוע.
----
2020
אם בוחנים את מיטב ההיצע המוטורי הקיים כיום, מגלים מכוניות שלכאורה נותנות את כל החבילה.
אם ניקח למשל את כוכבות החשמל הנוכחיות, הטסלה S, האאודי Etron והיגואר I Pace, כולן מציגות מכוניות חשמליות לחלוטין, עם טווח נסיעה מכובד שעומד על כ-370-470 ק"מ, תלוי בעיקר באופי הנסיעה והנהיגה.
יש בהן את כל מערכות הבטיחות המתקדמות ביותר וכל אביזר נוחות שרק ניתן להעלות על הדעת.
הן מרווחות ומפנקות, ומעוצבות באופן מצודד במיוחד.
סעיף הביצועים שלהן גם הוא לא מאכזב, וגם לו היינו מתחרים אותן באותם אייקונים משנות השישים שתוארו לעיל, כנראה שנגלה שהן לא תאצנה פחות מהר, הם יודעות להסתובב היטב, כקטר על הכביש, תודות למערכות כפולות הנעה סופר מתוחכמות, עם מנועים נפרדים המטפלים בכל סרן גלגלים בנפרד, ובמקרים מסוימים בכל גלגל בנפרד.
הן בולמות היטב, ובלמיהן ידעכו, כך ניתן לשער, הרבה אחרי הבלמים בפורד ובפרארי ההן.
והכל, כאמור, בשקט מופתי וללא מאמץ מצד הנהג, כמעט באופן מרגיז: פס הקול הקולנועי שלהן יכלול רעשי צמיגים בלבד. לא מנועים רועמים והחלפות הילוכים דרמטיות.
ניתן להמשיל אותן לשחקן מוכשר, פוטוגני, יכולתי ומאומן. אולם לא לשחקן נשמה.
-----
2050
כיצד יראו פני העולם המוטורי בעוד מספר עשרות שנים היא שאלה מעניינת, שאלה שכבר בהווה מעניינת לא מעט את התעשייה, שמנסה להקדים, לאפיין וליצור את הטרנד הבא, זה שיוביל את המהפכה האוטונומית המלאה.
ואיזו תמונה ניתן לדמיין, כתרחיש אפשרי ואופייני לכבישי העולם?
ובכן, כאמור, כנראה שלא יהיו יותר נהגים. אלגוריתמים חכמים ישלטו בכלי הרכב, תוך שהם פותרים בעיות התמצאות, השתלבות, תיאום עם כלי רכב אחרים והסביבה, לצד בעיות מוסר ומשפט, תיעדוף ופעולות חירום.
אולם, מה לגבי הנושא המסחרי?
כיצד יצרן רכב יוקרה יוכל למכור את רכבו במחיר גבוה באופן משמעותי מרכב להמונים?
ראשית, כנראה שבני אדם לא ירכשו יותר מכוניות. הם פשוט יזמינו אחת שתגיע אליהם באופן אוטונומי.
שנית, לא תהיה יותר משמעות לרכב יוקרה או ספורט.
נהיגה ספורטיבית בכבישים ציבוריים? כנראה שלא. כלי הרכב ייסעו במהירות זהה ויתנהגו באופן זהה זה לזה, ממש כמו רכבת מודולרית, שנעה באופן מסודר ויעיל להחריד על הכבישים. ובעידן כזה, אין משמעות להמון כוחות סוס או לאחיזת כביש מהוללת.
זאת ועוד, כלי הרכב יתמקדו בפינוק השוהים ברכב ולא בנהג, כי לא יהיה כזה, אך גם שם, אם אותם נוסעים לא יהיו בעלי הרכב, כנראה ש"פרמיית היוקרה" לא תזכה ביכולת לגבות סכום גבוה יותר מהמשתמשים.
ומדוע בעצם שנשקיע יותר בנסיעה ברכב יוקרתי על פני כזה שאינו יוקרתי? האם כיום אנו משלמים יותר על נסיעה במונית מרצדס אל מול נסיעה בסקודה? כנראה שלא.
-----
אנו צועדים לקראת עידן של מכוניות שקטות, חכמות מאד וללא צורך בנהגים.
השאלה אם יהיו יצרני רכב עם אופי מיוחד, שיתעקשו לייצר כמה מכוניות של פעם. כאלה שלוגמות בנזין, משחררות סאונד משכר לעולם ושיודעות להוציא מנהגיהן, שעובדים קשה מאחורי ההגה, כמה שאגות אושר רוויות אדרנלין.
אולי זה יקרה אם יוקצו מסלולים מיוחדים שאינם כבישים ציבוריים.
יתכן ותינתן לאנשים האפשרות להרגיש, ולו לרגע, כמו רוג'ר מור, ג'יימס דין או מאט דיימון. יתכן.