הרפת שהוסבה לצימר, החממה שהפכה למחלף והבית שהיה לאחוזה
שחר שילוח
המרחב הכפרי בישראל נתון בשינוי מתמיד: פרנסת המשפחה בכפר שוב אינה מושתתת בהכרח על החקלאות. ההרחבות הקהילתיות ודור ההמשך חוזר למושב או לקיבוץ עם מקצועות שאינם חקלאיים, מבני משק מושכרים, עסקים קטנים צצים ופורחים בינות ללולים או במקומם. רבים מהתושבים החדשים בונים בתי מידות ונוטעים כרם טוסקני אבל לא עוסקים בחקלאות
אם לשפוט על פי קרטוני הביצים ואריזות מוצרי החלב ומן הפרסומות בטלוויזיה, נסיק שמדינת ישראל מכוסה מרחבים אינסופיים של שדות ירוקים, מטעים, שטחי מרעה ונופים פסטורליים. הירוק-ירוק הזה מנוקד בבתים קטנים אדומי גגות, חקלאים בסרבלי עבודה ותרנגולות המנקרות באדמה.
המציאות, כידוע, שונה. אנו עדים לשכונות החדשות ולרשת הכבישים החדשים, לשדה שנעלם לטובת מחלף ולרפת שננטשה. פרופ' מיכאל סופר מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן חוקר את השינויים במרחב הכפרי ומתאר בקצרה את תמונת המצב: "אין חקלאות בלי כפר, אבל יש כפר בלי חקלאים".
השינויים הולכים ומעצימים מאז שנות השמונים וכיום למעלה מ-90 אחוז מתושבי המרחב הכפרי אינם עוסקים בחקלאות. מעניין לציין, ששיעור העוסקים בחקלאות הצטמצם בשיעור גבוה הרבה יותר משיעור הצמצום בשטחי החקלאות: ב-1960 שיעור המועסקים בחקלאות במרחב הכפרי היה 80 אחוז והיום הוא 8 אחוזים, ואילו השטח החקלאי הצטמצם רק בכ-15 אחוז בתקופה הזאת. במילים אחרות, אנו עדים להתפתחות מודל 'החקלאי הגדול', המרכז ומעבד יותר שטח.
פרנסת המשפחה בכפר שוב אינה מושתתת בהכרח על החקלאות. "מהחקלאות לבדה קשה להתפרנס, אלא אם אתה חקלאי גדול. במקרים רבים המשך עבודתו של החקלאי מתאפשרת בזכות אשתו, שחָברה אליו למושב, והכנסתה מאפשרת לו להמשיך ולהחזיק את המשק, גם אם אין בכך פרנסה טובה. תופעה זו", אומר פרופ' סופר, "שכיחה במושבים ואולי גם במושבות החקלאיות. בקיבוצים מדובר בצמצום מספר האנשים העוסקים בענפים החקלאיים ובגידול במספר האנשים העוסקים ביזמות".
הגורם המרכזי לשינוי התעסוקתי היה המשבר הכלכלי העמוק שפקד את המשק הישראלי בשנות השמונים, השאיר את המושבים והקיבוצים עם חובות עצומים ואילץ חקלאים במושבים למצוא מקורות פרנסה חליפיים לחקלאות. לתהליך עזיבת החקלאות, מציין פרופ' סופר, יש פן נוסף: הקִדמה. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת החקלאות מתייעלת, אך כדי שתהיה כלכלית המשק צריך להיות גדול יותר, שהרי ציוד יקר לא יכול להצדיק את עצמו במשק של 30 דונם, למשל. מפה ועד חכירת-משנה של שטחים הדרך הייתה קצרה, וכך הצטמצם מספר החקלאים. עם זאת, מעבודתו של כל חקלאי מתקיימים לא מעט אנשים. פרט לאנשים שהוא מעסיק, החקלאי מייצר תעסוקה ליצרני החממות, מגדלי הזרעים, האורזים, המובילים, ועוד כהנה וכהנה ספָּקים. חלק גדול מתעשיית הפלסטיקה, ההשקיה, הדשנים וההדברה בישראל לא היה יכול להתקיים ללא הביקוש שמייצרים החקלאים.
המתיישבים החדשים
ההרחבות הקהילתיות ודור ההמשך שחוזר למושב או לקיבוץ עם מקצועות שאינם חקלאיים, הם גורם נוסף לירידה במשקל היחסי של המועסקים בחקלאות במרחב הכפרי. האוכלוסייה החדשה משנה את דגם הביקוש למוצרים ולשירותים ואת אופיו של המקום. עסקים קטנים (גלריות, למשל) צצים ופורחים. זוהי 'הגירת נוחות', שמתאפיינת במשפחות צעירות המבקשות חינוך טוב לילדיהן וחיי קהילה איכותיים. "חלק מהתושבים החדשים בונים בתי מידות ונוטעים כרם טוסקני אבל לא עוסקים בחקלאות. מחירה של נחלה באזור השרון הוא סכום בן שמונה ספרות לפחות. כמה מעשירי המדינה רכשו נחלות ובתים בשרון. בעניין הזה, אין דין רשפון כדין דלתון", אומר פרופ' סופר, ומצביע בכך על המשמעויות הנדל"ניות של רשפון, מושב השוכן בסמוך להרצליה, לעומת מושבים כדלתון אשר במרום הגליל, שתושביו עדיין תלויים במידה רבה בחקלאות כמקור פרנסה.
