ת-גלית תרבותית
עם שירה פרבר על ההצגה - ״ אולי מחר אני אהיה״
כתבה: גלית דימנשטיין
נפגשתי עם שירה פרבר בבית קפה תל אביבי נעים בשעת בין ערביים לשיחת “גירלס פאוור״ ולאה גולדברג. ״אולי מחר אני אהיה״, הינה מונודרמה מוסיקאלית נדירה על חייה של לאה גולדברג. במלאת 100 שנה להולדתה של לאה גולדברג (להלן ל״ג) הוצאו יומניה ממדפים גבוהים, נוקו מאבק ומשנים ופורסמו בהוצאת ספרית פועלים. בתוך כך ובמקביל לקריאתם גמלה בשירה פרבר ההחלטה לכתוב הצגת יחיד המבוססת כל כולה על האשה - המשוררת הנערצת, תוך התייחסות לרשמים הפחות ידועים בחייה - מחשבותיה ואיך לא?! אהבותיה!. שירה החלה במלאכת הכתיבה במרץ ולאחר מכן פנתה לאיה קפלן - ״בימאית מוכשרת ומוערכת״ (כך מבקשת שירה להציגה). איה פנתה לחברתה: אלה מאיר שישבה פיסית באולם במהלכן של החזרות ושכתבה מילה במילה הלכה למעשה את ההצגה לפרטי פרטים ברגישות וסבלנות. מכאן יצאה שירה חיש למלאכת הלחנת השירים (המקורית והמצוינת) תוך פניה ליובל מסנר, (בוגר רימון, מפיק מוסיקאלי ויוצר) בבקשה להלחין עבור ההצגה לחנים לשיריה הפחות מוכרים של ל״ג.
הסתבר להפתעתה שאצל יובל כבר קיימים בארסנל לחנים שעמל עליהם משכבר בשל אהבתו לל״ג.
החיבור היה מידי ולחניו נשמעים היטב בקולה המיומן והחם של שירה במהלך ההצגה. סיפור ההצגה מתרחש לו בתחנת רכבת באיטליה, שעה שלאה גולדברג ממתינה על הרציף לאהובה פאולו ויוואנטה לאחר שזה האחרון שלח לה הזמנה או הבטחה לעתיד (דבר שלא ממש ברור לה ולנו הצופים) משם נסחפת וסוחפת ל״ג למסע מטלטל ונוקב של מחשבות על אהבה, התאהבויות, אכזבות, הצלחות, משפחה והמון סימני שאלה שמעטרים את ההצגה.
שאלה: איך מתבצע תהליך הסינון מתוך השפע שבחומרי היומנים?
שירה: ״זה היה פשוט מאד. קראתי את היומנים והתעכבתי על כל אותם קטעים שריגשו אותי במיוחד.
לקחתי סיטואציות דרמתיות ושכתבתי אותן שוב ושוב החלפתי סיטואציות על סיטואציות עד שלדעתי הגעתי בסופו של דבר למהלך הכי נכון שמשרת את הפעולה הכי נכונה שתספר בסופו של דבר את הסיפור שלה.
שאלה: לאה גולדברג ידועה לרובינו כדמות פרטית ששמרה בקנאות כמעט על פרטיותה, בחשיפת היומנים האישיים שלה לאחר מותה, יש משהו כמעט מציצני. דווקא בהצגה שלך הטבת להנחיל לצופים הרגשת נעימות ונינוחות מבלי שנרגיש פולשניים ומציצים. איך מתיישבת הסתירה שבין הצנזורה לחשיפה ?
שירה: ״זה נכון לחלוטין. ל״ג הייתה אדם פרטי והנה מתפרסמים להם היומנים שלה הדבר הכי פרטי ואישי שיש לו לאדם ואני נשאבתי ממש לקריאה וקראתי אותם בנשימה עצורה. בחרתי דברים ש״קפצו״ לי לתודעה ועניינו אותי אישית ורציתי לכתוב על דברים שפחות ידועים ומוכרים לנו עליה ועל עולמה. רגע השיא הזכור לי במיוחד קרה דווקא בסיום אחת ההצגות הראשונות שעה שניגש אלי עו״ד יאיר לנדאו, בנה של מינה לנדוי, מי שהייתה חברת הנפש של ל״ג. יאיר מנהל את העמותה להנצחת ל״ג ויצירותיה. ובכן, ניגש אלי בסוף ההצגה ואמר שאהב את ההצגה מאד ואף הרגיש לפרקים כאילו לאה גולדברג עצמה ובשרה נוכחת בזמן הווה על הבמה. זה ריגש אותי מאד.
שאלה: ההצגה מרגישה לפעמים על הספקטרום שבין צלילות להזיה, הקהל נשאב לקצב שאת מכתיבה אך לא ממש מרגיש מה אמת ומה בדיה.
שירה: ״סיפור ההצגה אמיתי לגמרי ונשען על הביוגרפיה שלה והיומנים.
לשם חקירת הביוגרפיה שלה נעזרתי מאד ב-גדעון טיקוצקי- עורך וחוקר ספרות המתמחה בלאה גולדברג, מכיוון שביומנים ישנם המון דברים שאינם מובנים ולמעשה מוצפנים וגדעון עזר לי לפענח אותם.
שאלה: בהצגה יש ״סתירה נפלאה״ - דמותה הרהוטה, חדת הלשון וההגיונית של ל״ג, אל מול התעתוע המאד לא אופייני.
הקליפות של אופייה שמתחילות לנשול ורבדים חדשים שנחשפים, זו הייתה החלטה מושכלת או שזה קרה במהלך העבודה על הדמות?
שירה:: ״אני מאמינה שזה סוג של מהלך דרמטי שעוברת הדמות על הבמה, ככל שהיא נכנסת לחשבון נפש גדול בחייה ומסירה שכבות בזו אחר זו מתחיל גם תהליך של ״ התחרפנות״ נפשית ממש. אחרי הכל ממש לא קל לחזור להתמודד עם העבר.
שאלה: ״הצגת יחיד יש בה המון אחריות על השחקן-שחקנית
כל כובד משקל ההצגה עליך. אין מקום להסדיר נשימה שעה שהפרטנר מבצע את דמותו שלו. אין מקום למחשבה, לזיכרון בטקסט נשכח. הכל קורה כאן ועכשיו וכולם צופים בך ורק בך. קושי גדול או דווקא הנאה?
שירה: ״לי, כאשה נח ש״ הכל עלי״, אני ממש לא מצטיינת בהאצלת סמכויות ולכן זה הרגיש לי ממש נכון.
וכן, לגמרי יש עול גדול מאד בבדידות, בישיבה עצמאית מבודדת מאחורי הקלעים, בלי הפרטנרים שמפיגים את הבדידות וחולקים את הרגעים האלה לפני שהמסך עולה. בהצגת יחיד האחריות היא נטו עלי. החל מהסאונד מן, דרך התאורה וכלה בתפאורה. את לבד!
אבל אז מגיע הרגע הזה שאת עולה לבמה וכל העיניים עלייך ופתאום את הכי לא לבד ואת בעצם היא (לאה גולדברג ג״ד) והיא את וכשאני מדברת ומקבלת פידבק מהקהל שלי - אני אף פעם לא לבד ובכל מקרה לא מרגישה לבד.
שאלה: ״בואי נדבר קצת על גיל 40
שירה: ״לא אוהבת לדבר על הגיל (מחייכת)
שאלה ״ובכל זאת, ב״ אולי מחר אני אהיה״ ל״ג בת 40, הסנכרון שבגיל שלך-שלה, תורם יותר להבנת הנפש המורכבת של האשה הנהדרת הזו? את יודעת.. משבר גיל הארבעים, חשבון הנפש הזה.
שירה: ״ללא ספק זה תורם וקל יותר להכנס לדמות של ״בת גילך״ ואת מסתכלת על הדמיון והשוני שלך למולה ואני חייבת להודות שבכל פעם שאני מופיעה ואומרת בהצגה: ״יכול היה להיות לי ילד או ילדה, לאחוז בכף ידה ולשיר..״ אני בוכה ומתרגשת. בכלל כל דמות ודמות שהיא מדברת עליה במהלך ההצגה אני אוטומטית מעבירה את זה לחיים שלי וכשהיא מחזיקה באבנים (סצנה מתוך ההצגה ג״ד) ומדמה כל אבן ואבן לאהוב, אז גם אצלי יש את ההרגשה הזו שלכל שיר יש לי כתובת ולכל אבן - אהבה.
לסיום וממש לפני שאנחנו מתפזרות לשיחת נשים קצת אחרת אנחנו גם מצטלמות לנו בשבילכם.
״ כל שנה ושנה מוריק הדשא
ועולה החמה ויורד המטר
כל שנה ושנה אדמה מתחדשת
מלבין החצב ומזהיב ההדר
כל שנה נולדים אנשים לרוב
לדמעות ולצחוק,
לאחוה ושינאה
יש מישהו הרוצה בטוב גם השנה!״
(לאה גולדברג)
שנה טובה לכם
תהיו טובים יותר
תצרכו יותר תרבות
ותעשו יותר טוב.
ההצגה ״רצה״ בתאטרון הבימה ב- 8.11 (מוצ”ש) בשעה 21:00, וב-30.12 (שלישי) בשעה 21:00. יש גם אפשרות להזמנת מופע מבוסס על ההצגה שנקרא: ״פגישה עם משוררת״ מופע אינטימי ״בגובה העיניים״ שאינו מצריך במה ו/או תאורה מיוחדת. לפרטים והזמנות: 099574501 (ענת).
המלצה על דיסק ישראלי: ״שרות חוה אלברשטיין
- ״עבודה עברית״.
קחו לכם נכסי צאן ברזל בתרבות השירה העברית, צוותו להם 19 זמרות נפלאות שרות זמרת אחת ונהדרת וקבלו את אחד האלבומים הטובים שיצאו לאחרונה. נמצא אצלי בלופ תמידי במכונית כבר כמה שבועות ועדיין אותנטי ומפתיע. על חוה אלברשטיין אין צורך להכביר במילים,
45 שנות פעילות כזמרת ויוצרת ויותר מ-60 אלבומים מדברים בעד עצמם. הפרוייקט הנהדר הזה אהוב עלי במיוחד ומתאים בשל רפרטואר הנשים הנהדרות הללו לכל מצב רוח (ואצלי הם משתנים בכבישים וברמזורים) / יש בו שירים שחודשו במיוחד עבור הפרוייקט הנשי הזה ואציין רשימה חלקית בשל קוצר היריעה, יש ביצוע שובה לב של עינב ג׳קסון כהן ל״בגלל הלילה״ (לא דומה לשום דבר ששמעתם)
שילה פרבר מקסימה ב״קוסם״, קרני פוסטל ב״שיר לשבת״ בקול החי חם (גם ביולי אוגוסט) הדרה לוין ארדי - מפתיעה ב ״כמעט שנתיים״ עם טוויסט מעניין לשיר המוכר. בנוסף יש את יעל דקלבאום, אסתר רדא ועוד טובות. אה, ואם בחרתם בו כמתנת חג לאדם אהוב, עשו לכם טובה וקנו עותק נוסף לעצמכם. הכי מגיע לכם.
.png)

