פרס אמי: סיפור האפליה של המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה
על ידי אושי דרמן
אם נתרגם את "משפט נתר" למונחים סוציולוגיים של ראשית המאה הקודמת, אפשר לומר כי באותה תקופה לא משנה אם היית אישה מוכשרת לאין שיעור מעמיתך לעבודה ו/או התפוקה שלך הייתה גדולה בעשרות מונים משלו, המערכת המינית הסימטרית בתוכה פעלת שמרה על אי-שוויון קבוע ביניכם.
אמי נתר, אחת המתמטיקאיות החשובות אי פעם, הייתה קורבן מרכזי ובולט של אותה סימטריה מעוותת. היא חוותה על בשרה את האפליה המינית של העידן ההוא בסדר גודל היסטורי. ב-23 ביולי 1918, תאריך מכונן בתולדות המתמטיקה, הציגה המתמטיקאית היהודיה את "משפט נתר", בו הוכיחה כי חוק שימור האנרגיה במערכת פיזיקלית נובע מהסימטריה של המערכת. ולהפך – כל סימטרייה במערכת תתבטא בשימור האנרגיה. אחת התובנות המרתקות שגילתה נתר הייתה הסימטריות של מערכת הזמן. למשל אם אתם זורקים כדור באוויר היום, ובשבוע הבא תבצעו את אותה זריקה, המסלול של הכדור יהיה אותו מסלול, זאת מאחר ומתקיים שימור אנרגיה בתוך מערכת הזמן.
Portrait of Emmy Noether, circa 1910 (WikiMedia)
פורטרט של אמי נתר, סביבות 1910 (ויקימדיה)
השפעתו של "משפט נתר" על המדע הייתה רדיקלית. היסטוריונים טוענים כי הגאונות הטמונה בו שווה במשקלה לגאונות הגלומה בתורת היחסות של איינשטיין. אחרים סבורים כי המשפט של נתר הוא עמוד השדרה עליו בנויה כל הפיזיקה המודרנית. שבועות ספורים לפני מותה, אמר עליה המתמטיקאי הנודע נורברט וינר כי "נתר היא האישה המתמטיקאית הגדולה אי פעם והמדענית הגדולה ביותר החיה כיום". כשנתר נפטרה בשנת 1935 פרסם אלברט איינשטיין הספד בניו יורק טיימס ובו כתב כי "אמי נתר היתה גאון מתמטי, היצירתית והמשמעותית ביותר מאז נשים החלו לרכוש השכלה גבוהה".
האמת היא שנתר לא הייתה "האישה המתמטיקאית הגדולה בהיסטוריה", כפי שכתב וינר, אלא אחת המתמטיקאיות הגדולות אי פעם – בקרב נשים וגברים כאחד.
אמי נתר נולדה ב- 23 במרץ 1882 בארלנגן שבגרמניה, למשפחה יהודית מסורתית. אביה, מקס נתר, היה פרופסור נודע למתמטיקה באוניברסיטת ארלנגן, וגם האמצעי משלושת אחיה הצעירים היה לימים מתמטיקאי. אחרי ששילמה את חובה וסיימה הוראת שפות בבית ספר לבנות, התפנתה נתר לאהבתה האמיתית והטהורה – המתמטיקה.
Emmy Noether in Erlangen, 1930 (photo: Konrad Jacobs. Creative commons, WikiMedia)
אמי נתר בארלנגן, 1930 (צילום: קונרד ג'ייקובס, ויקימדיה)
מאחר ובאותם ימים נאסר על נשים ללמוד באוניברסיטה, נתר ניצלה את הקשרים של אביה והצליחה לשמוע הרצאות על תקן "שומעת חופשית". נתר חלקה את ספסל הלימודים באוניברסיטה עם סטודנטית נוספת. השתיים היו הנשים היחידות מקרב 984 סטודנטים גברים.
בשנת 1904 חייכה אלת המזל לנתר כשגרמניה שינתה את החוק וקבעה כי מותר לנשים ללמוד באוניברסיטה. נתר דהרה לעבר סיום התואר במתמטיקה ואחרי שקיבלה הכרה על לימודיה הקודמים, סיימה דוקטורט בהצטיינות יתרה.
נתר ביקשה להתפרנס מהוראה באוניברסיטה, אולם גלגלי ההיסטוריה הסתובבו, כדרכם, לאט. סטודנטית כן. מרצה לא. במילים אחרות, אוניברסיטת ארלנגן אפשרה לנתר ללמד בתנאי שלא תדרוש שכר, הכרה, או קרדיט כלשהו. לאור אהבתה למתמטיקה ושאיפתה להשרישה בקרב תלמידיה היא ויתרה על שכר ועבדה בהתנדבות. באותו זמן היא נשארה בארלנגן כדי לסעוד את אביה החולה, כמצופה מבנות מינה.
