הכלכלה פורחת, המטוסים נופלים

עמית נויפלד

 

 

 

 


בחודש אוקטובר 2018 התרסק מטוס בוינג 737 באינדונזיה ו189 נוסעים ואנשי צוות קיפחו את חייהם.

בחודש מרץ השנה התרסק מטוס מדגם זהה באתיופיה, ו-157 נוסעים ואנשי צוות מצאו את מותם בתאונה. חקירת התאונות הובילה למסקנה שכשל במערכת בקרת היציבות של המטוס הוביל להתרסקויות, ולפני שבוע חשפה סוכנות הידיעות בולמברג את העובדה שהמערכת פותחה על ידי מתכנים הודים ללא ניסיון קודם בענף התעופה, שהשתכרו 9 דולר לשעה עבור עבודתם. בואינג, אולי זה המקום לציין, רשמה בשנת 2018 הכנסות שיא של מעל 100 מיליארד דולר. זה לא גרם לאיש בהנהלת החברה לחשוב פעמיים לפני שקיבלו את ההחלטה להעביר את הפיתוח למיקור חוץ, כדי לחסוך בעלויות.

בשבוע החולף הידיעה זכתה לחשיפה זעומה בלבד. באתר בולמברג היא התפרסמה במדור "טכנולוגיה" ועיתונים אחרים שפרסמו אותה עשו זאת במדורים הכלכליים. היינו אמורים לצפות שהידיעה תוביל לסערה ציבורית, או לפחות תקשורתית, אבל לא. מותם של 346 אנשים, שהוקרבו על מזבח ההתייעלות של חברת בואינג, לא יוציא אפילו אדם אחד לרחובות. אנשים לא יכולים, בסופו של דבר, למחות נגד עצמם.

כתבתי בהרחבה על הנושא בעבר, והוא התגבש לכלל פרק בספר "היסטוריה של מהירות" – הריהו לפניכם:

 

הכלכלה פורחת, המטוסים נופלים
כמי שסובל מחרדת טיסה, התרסקות מטוס ג'רמן ווינגס בשנת 2015 סיפקה לי שעות ארוכות של ביעותים. עם הגילוי של פרטים נוספים יכולתי לדמיין בחדות גוברת את הרגעים האחרונים של נוסעי טיסה 9525. אני מודה לעורכי החדשות שהחליטו שלא להפיץ את הסרטון שהתגלה בכרטיס זיכרון של אחד מהטלפונים הניידים, שנמצא בזירת האסון.

כפי שהתברר, אנדראס לוביץ, טייס המשנה שריסק את המטוס ורצח את יושביו, סבל מדיכאון חמור ולא היה במצב כשיר שאִפשר לו לשבת מאחורי ההגאים. מנגנוני הבטיחות של החברה, שנועדו להבטיח את כשירותם הפיזית והנפשית של טייסיה, כשלו. ייתכן שאין דרך ודאית בה יכולות חברות התעופה לנבא פעולות של מטורף בודד, טייס שהחליט להתאבד, ולמנוע זאת. אך, בשנים האחרונות, בלית ברירה, החברות מיישרות קו עם תהליך כלכלי עולמי המציב צמצום, התייעלות וחיסכון, בראש סדרי העדיפויות, מה שמוביל לא אחת לקבלת החלטות אומללות.

 

 

 

 

 

 

 

 

לופטהנזה
כשבועיים לפני התרסקות מטוס ג'רמן ווינגס פתחו טייסי לופטהנזה (חברת האם) בשביתה. זו הייתה השביתה העשירית שלהם. במשך שנת 2014 נאבקו טייסי לופטהנזה בשינויים בתנאי העבודה שלהם, העלאת גיל הפרישה מ-55 ל-65 וצמצום תשלומי הפנסיה שבאותם ימים עמדו על 60% מהשכר האחרון.

בשנת 2013 עמד הרווח הנקי של חברת לופטהנזה על סכום של 313 מיליון יורו. בשנת 2014 צנח הרווח הנקי ב-83% לסכום של 55 מיליון יורו בלבד. ירידה דרמטית שכזו אכן מצדיקה תכנית התייעלות, אלא שמי שטורח לברר את מקור הצניחה הדרסטית ברווחיות, מגלה שמרבית ההפסדים (232 מיליון אירו) נגרמו כתוצאה של נזקי השביתות שנקטו הטייסים בעקבות תכנית ההתייעלות. אלמלא יצאה תכנית ההתייעלות לדרכה, לופטהנזה הייתה יכולה לרשום רווח של 287 מיליון אירו, לא רחוק מזה שנרשם בשנת 2013.

נעשה סדר בדברים. חברה רווחית מבקשת להיות יותר רווחית. היא יוצאת בתכנית התייעלות שגורמת לה להפסדי עתק. כעת מאוחר מידי לתקן. הצניחה ברווחיות לא מותירה ברירה אלא לזרז את ה"התייעלות". יהיו עוד שביתות ולצדן מאמץ גובר מצד החברה לצמצם בהוצאות. החיסכון יהיה על חשבון העובדים, השירות (כלומר, הלקוחות) וייתכן שאף הבטיחות. אולי אפילו יוחלט שאין עוד צורך בבדיקות פסיכולוגיות מקיפות לטייסים.

לשאלה, מדוע מנכ"ל של חברה מצליחה הרושמת רווחים של מאות מיליוני אירו, ייצא מלכתחילה לתכנית התייעלות שפוגעת בתנאי העובדים, שתי תשובות: הראשונה היא אותה תשובה לשאלה מדוע הכלב מלקק לעצמו את הביצים – כי הוא יכול. השנייה, משקפת את מערך הכוחות בעולם התאגידים – על המנכ"ל מופעלים לחצים בלתי פוסקים מצד בעלי השליטה והגופים המוסדיים המשקיעים בחברה, להראות שיפור עקבי בביצועי המנייה. התייעלות היא דרך מהירה ויחסית קלה להשגת התוצאה הרצויה.

תכנית ההתייעלות לא פגעה בשכרו של קרסטן שפור, מנכ"ל לופטהנזה באותם ימים. בשנת 2014, למרות הצניחה ברווח הנקי של החברה, הוא זכה למשכורת נאה של 2,740,000 אירו. לו הייתה החברה בקשיים אמיתיים, היינו יכולים לצפות שינהג כעמיתו היפני, הארוקה נימיסטו. כשחברת התעופה היפנית JLA נדרשה לתהליך התייעלות דומה, נמיסיטו החליט לשאת בעול לצד עובדיו. הוא קיצץ באופן דרמטי בשכרו וויתר על לשכה מפוארת ורכב שרד.

מצבם של טייסי לופטהנזה טוב יחסית. בחברות אחרות, בעיקר אלה המבוססות על טיסות לואו קוסט או על טיסות פנים ארציות, צוותי האוויר משתכרים הרבה פחות. מייקל מור, במאי הקולנוע האמריקאי, העלה את נושא שכרם של הטייסים לתודעת הציבור בסרטו קפיטליזם סיפור אהבה (2009). בקטע קצר בסרט, שניתן לאתר ברשת תחת הכותרת "טייסים על תלושי מזון", מתראיינים טייסים המעידים שהם נאלצים להחזיק בעבודה נוספת, לתרום דם ולהיעזר בתלושי מזון כדי לפרנס את עצמם. על פי עדויותיהם, הקיצוצים החוזרים ונשנים בתנאי צוות האוויר והטייסים, פוגעים בבטיחות הנוסעים.

להמשך הכתבה

"אישור הצטרפות למאגר מידע" הפרטים המלאים בתקנון האתר


כל הממלאים טופס רישום באתר זה עושים זאת מרצונם החופשי וללא כל חובה חוקית לכך,  כל המידע הנאסף בטפסי הרישום הוא לטובת דוור למידעים על כנסים והפצת דפי מידע,  המידע ישאר וישמש אך ורק את בעל מאגר המידע וחברות הבנות שלו ולא יועבר לאף גורם אחר, כל המעוניין להימחק מהמאגר, יכול לבצע זאת תוך פניה בכתב לבעל המאגר בכל עתשם מאגר המידע : "מאגר לקוחות ומדוורים קבוצת פיננסים גג, פרטי בעל מאגר המידע: קבוצת פיננסים גג בע"מ ח.פ. 514511252, רח' היסמין 1, רמת גן.