טיול ליוון – בעקבות ההיסטוריה המפותלת והמקוללת של התעלה הקורינתית
מאת צוות אקו
במרחק שעתיים מאתונה יושב המחוז העתיק של קורינתוס, תחנה חשובה בטיול ליוון, עם היסטוריה חשובה. אך למחוז העתיק הזה היתה בעיה- האיסתמוס, לשון יבשה שחיברה בין יוון היבשתית לחצי האי פלפונס. כבר בעת העתיקה היה מקובל לחפור תעלות באיסתמוסים, לכן לא פלא שגם כאן, היוונים השתוקקו לחפור באיסתמוס. הסיבה היתה פשוטה - קורינתוס העתיקה עמדה במרכז נתיבי הסחר של יוון העתיקה. לפי הספר של דייויד פיטגרו, "המטרה – התעלה הקורינתית", האיסתמוס היה הגשר היבשתי המפורסם ביותר בעולם העתיק. הוא היה חיוני לימאים של קורינתוס ואמצעי לכיבוש וסיפוח יוון לממלכת רומא. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על ההתפתחות של מבצרים, יישובים, נמלים ודרכים במחוז.
אך האיסתמוס אילץ את הימאים להקיף את כל פלופונז, מסע בן 700 קילומטר רצוף סכנות וסערות, כדי לעבור בין הימים התיכון, האגאי והאדריאטי. לכן השאיפה היתה לחפור תעלה שתחבר בין מפרץ קורינתוס למפרץ הסרוני של הים האגאי.
הראשון ששקל ברצינות לחפור את התעלה היה הקיסר פריאנדרוס במאה ה-7 לפנה"ס, אך הפרויקט ננטש. היו מספר סיבות לכך - העלויות התבררו כגבוהות, כוח האדם הנדרש רב כל כך (עד כדי כך שלא היה ניתן לספקו בצורה יציבה, למרות שיוון היתה ממלכת עבדים), והחשש שהתעלה תשלול מקורינתוס את מקומה כצומת למעבר סחורות.
תחת זאת, פריאנדרוס בנה דרך מסחרית פשוטה ויקרה פחות – הדיולקוס. בדיולקוס גררו את הספינות מהים להמשכו בצד השני של האי. התהליך היה מייגע. סוסים ועבדים היו פורקים את המטען מהספינות, גוררים אותן מהים לדיולקוס, מעלים אותם על רכב עם גלגלים ומסיעים אותן לצד השני של האי. שם היו מורידים את הספינות בחזרה לים, מעמיסים אותן, וממשיכים את המסע. כאשר מדובר בספינות ענק, התהליך היה מסובך אף יותר, ומאוחר יותר בהיסטוריה, הדרך הזו ננטשה. שרידי הדרך העתיקה שבנה פריאנדרוס עדיין קיימים ליד התעלה המודרנית.
במאה ה-4 לפנה"ס, דיאדוך דמטריוס פוליורקטס תכנן לבנות תעלה כאמצעי לשיפור קווי התקשורת, אך גם הוא ירד מהתכנית בגלל החישובים של הסוקרים שלו. הם טעו בחישוב גובה השטחים ולכן צפו שהתעלה תגרום לשיטפונות קשים (חששותיהם התגלו כמוטעים). אך למרות שהם טעו, התחושה שסבבה סביב התעלה עוד לפני שנבנתה היתה כזו של חוסר מזל. הפילוסוף אפולוניוס מטיאנה ניבא שמי שיציע לחפור תעלה בקורינתוס יוכה בחולי. במובן מסוים, הוא צדק.
לאחר נפילת אימפריית יוון ובואה של האימפריה הרומאית, הרעיון נשקל, ונפל מחדש. שלושה שליטים רומאים ששקלו לבנות את התעלה מתו בנסיבות איומות. הראשון היה יוליוס הקיסר, שנרצח לפני שהתחיל את הפרויקט. השלישי היה קליגולה, שנרצח לאחר שנשלחו סוקרים לאתר ולפני שהתעלה נבנתה. גם הם, אגב, טעו בחישוביהם וצפו שהתעלה תביא לנזקים.
הקיסר נרו היה הראשון שניסה לבנות את התעלה. במו ידיו הוא לקח גרזן וחפר באדמה בשנת 67 לספירה. אגדה אחרת מספרת שנרו החל את החפירה עם קיסם מוזהב, בליווי מוסיקה. אך הפרויקט ננטש והוא מת זמן קצר אחר כך. כוח האדם שחפר את התעלה כלל 6000 אסירים יהודים, שבויי המרד הגדול. הם הצליחו לחפור לאורך 700 מטר בלבד.
כמאה וחמישים שנה לאחר מכן, הסנטור הרומי הורדוס אטיקוס שקל לחדש המאמצים, אך הפרויקט ננטש. אותו הדבר עם ממלכת ונציה בסוף המאה ה-17, כאשר כבשו את האי פלפונס, אך זה לא קרה.