החוזים של חברת קוקה-קולה עם אוניברסיטאות שמקבלות ממנה מענקי מחקר
מאפשרים לה להשפיע על מחקרים במימונה ולמנוע את פרסומם
נועם לויתן
בשנת 2015 נתפסה חברת קוקה-קולה, יצרנית המשקאות הממותקים הגדולה בעולם, במימון עמותה בשם Global Energy Balance Network. מטרת הארגון הייתה להסיט את תשומת הלב מהקשר החזק בין משקאות ממותקים להשמנת יתר ולהדגיש את חשיבותה של פעילות הגופנית. זאת אף שלפעילות גופנית כמעט אין השפעה על משקל הגוף, והיא עוזרת בעיקר לשמירה על המשקל. הדרך היחידה לרדת במשקל היא ליצור גירעון קלורי, כלומר לקצץ בקלוריות – למשל על ידי ויתור על משקאות ממותקים – ולהוציא מהגוף יותר ממה שאנו מכניסים.
לאחר החשיפה שקוקה-קולה השתמשה בשיטות להטיית מחקרים ולהטעיית הציבור המזכירות את אלו של תעשיית הטבק והעישון, תעשיית הפחם והנפט ותעשיית הסוכר, ביטלה החברה את מימון הארגון, דבר שהוביל לסגירתו. עם זאת ארגונים דומים במימון החברה לא נסגרו, למשל המכון הבינלאומי למדעי החיים בסין, שנועד להגדיל את מכירות קוקה קולה במדינה והשפיע לרעה על מדיניות בריאות הציבור בסין.
בעקבות הביקורת הפומבית על התנהלות החברה היא התחייבה לשקיפות ופרסמה רשימה של הארגונים והחוקרים שקיבלו ממנה מימון, מעשה שחברות רבות אחרות בתעשייה נמנעות ממנו. אולם, הרשימה לוקה בחסר: לא מופיעים בה חוקרים רבים שקיבלו מימון מהחברה ולא כנסים שמומנו כדי להשפיע על עיתונאים.
קוקה-קולה אף הצהירה כי היא מתחייבת שהמימון שהיא מעניקה לחוקרים אינו תלוי בתוצאות הסופיות של המחקר, שאין לה שליטה על תכנון וביצוע המחקר, שהחוקרים יחשפו בכל פרסום שקיבלו ממנה מימון, ושהיא לא יכולה למנוע פרסום של תוצאות מחקרים. אמנם התחייבויות אלו פורסמו באתר החברה רק ב-2016, אך על פי קוקה-קולה הן תקפות למחקרים שמימנה מ-2010 ואילך.
כדי לבדוק אם קוקה-קולה עומדת בהצהרותיה, שרה סטיל (Steele) מאוניברסיטת קיימברידג' ועמיתיה מבית הספר להיגיינה ומחלות טרופיות בלונדון, מאוניברסיטת בוקוני במילאנו ומקבוצת האינטרס הציבורי הקטנה והשנויה במחלוקת U.S. Right to Know סקרו יותר מ-87,000 עמודים של מסמכים. הם גילו שהחוזים של קוקה-קולה עם הגופים שמקבלים ממנה מימון מאפשרים לה לעצור מחקרים בכל שלב וללא סיבה, אם כי הם לא מצאו עדויות למחקרים שנעצרו כדי למנוע פרסום שעלול להזיק לחברה.
האם החברה עמדה בהתחייבויותיה לא להתערב במחקרים? בקבוקי קולה על שולחן | Shutterstock
חופש הביטול
החוקרים השיגו את המסמכים בעקבות 129 בקשות לפי חוקי חופש המידע בארצות הברית, באוסטרליה, באנגליה, בקנדה ובדנמרק, ש-U.S. Right to Know הגישה לארגונים שונים הקשורים לקוקה-קולה. חלק ממקבלי הבקשות התעלמו מהן, או שלחו חזרה מסמכים מצונזרים, אך בסופו של דבר החוקרים קיבלו לידיהם חמישה חוזים שנחתמו עם ארבע אוניברסיטאות – אוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, אוניברסיטת קרוליינה הדרומית ואוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית, ואוניברסיטת טורונטו בקנדה – ותכתובות הקשורות לחוזים אלו.
אי אפשר להסיק מסקנות גורפות מחמישה חוזים, אך אפשר לבדוק אם הם תואמים את הצהרותיה של קוקה-קולה. סטיל ועמיתיה מדווחים כי לפי החוזים לחברה לא הייתה אפשרות לכוון את המחקרים שמימנה או לשלוט עליהם. למרות זאת הייתה לה הזכות לקבל את חומרי המחקר לפני פרסומו, לבקר אותו ולהעיר הערות, אם כי החוקרים לא חויבו להתייחס לכך. כמו כן, החברה יכלה לבטל מחקרים לפני שהסתיימו ופורסמו, ללא כל סיבה ותוך שהיא שומרת בידה את כל הנתונים ולעתים גם את הקניין הרוחני. החוקרים מצאו תכתובת של חוקר שה"תוכנית לחיים פעילים ובריאים" שעליה עבד בוטלה ללא סיבה. החוקר ניסה לברר אם יוכל לקבל חזרה מקוקה-קולה את הקניין הרוחני של התוכנית, שהשקיע רבות בפיתוחה. באופן תיאורטי ביטול כזה יכול לעצור פרסום ממצאים שלא תואמים את רצון החברה, אך לא נמצאו עדויות שזה אכן נעשה.
