סיפורו של המזון האוסטרלי
מאת אסף רוגינסקי
העידן הגלובלי בו אנו מצויים מאפשרת לנו להכיר מקרוב מזונות שונים מרחבי העולם. כמעט כל היבשות והמסורות הקולינריות זוכות לייצוג בישראל כאשר מזונות חדשים מפינות נידחות בכדור הארץ אשר משנים את אופי המטבח שלנו. בכל החגיגה הקולינרית הזו בולטת בהיעדרה היבשת האוסטרלית. הסיבה לכך נעוצה במספר תהליכים דמוגרפיים וחברתיים משמעותיים אשר שינו את אופייה הילידי של יבשת זו.
כאשר אירופה פגשה את אוסטרליה
בשנת 1688 עגנה ספינה בריטית בראשותו של וויליאם דמפייר בחופי אוסטרליה. דמפייר היה האדם הלבן הראשון שהגיע לאוסטרליה, עדותו הראשונה לגבי הילידים המקומיים הייתה: "הילידים של ארץ זו הם האנשים האומללים ביותר בעולם". יחסם של האירופאים אל האבוריג'ינים היה מזלזל ומשפיל ולא נראה שנעשה מצדם ניסיון משמעותי להכיר את צורת חייהם ואת כישורי ההישרדות האבוריג'יניים, אשר תרמו להישרדותם במשך עשרות אלפי שנים בתנאי אקלים לא פשוטים.
כאשר האירופאים החלו להתיישב בכפרים חקלאיים באוסטרליה, כל גידולי המזון הכוללים: דגנים, קטניות, ירקות, פירות, וחיות משק הובאו מאירופה. האירופאים כלל לא העלו על דעתם את הרעיון של שימוש במינים מקומיים מהצומח והחי אשר האבוריג'ינים נהגו לאכול, ובכך מנעו מעצמם שפע של מזון מקומי ומזין.
התזונה האבוריגי'נית חוזרת
מגמה זו של התעלמות ממסורת התזונה המקומית נמשכה במידה רבה עד השנים האחרונות. תפנית משמעותית ביחסה של החברה האוסטרלית לתזונה האבוריג'ינית, התרחשה בשנת 2010, כאשר השף הדני רנה רדזפי הגיע לסידני כדי לפתוח את "פסטיבל האוכל של סידני", ונדהם מכך שהאוסטרלים אינם מכירים כלל חומרי גלם מקומיים. לאחר שחיפש מזון מקומי ללא הצלחה, הוא הצטרף למסע ליקוט עם משפחה אבוריג'ינית, מסע שזכה לסיקור תקשורתי נרחב. בעקבות המסע המתוקשר חלה תנופה של שימוש בחומרי גלם מקומיים, בישול של מנות אבוריג'יניות במסעדות שף, חוות חקלאיות החלו לגדל את הזנים המקומיים בעקבות הביקוש שנוצר ואט אט המטבח האבוריג'יני צבר הכרה ועניין בקרב האוסטרלים. כיום אפשר להגדיר את התהליך שהתרחש כמהפכה של ממש, ומגמה זאת תורמת רבות לשימור המורשת והתרבות האבוריג'ינית, שהייתה עלולה להכחד.
במאמר זה אציג כמה מחומרי הגלם יוצאי הדופן והיחודיים לייבשת האוסטרלית, ואת גישתם המיוחדת של האבוריג'ינים כלפי מזונם. אך ראשית, ננסה לבחון כיצד השפיעו השינויים התזונתיים שבאו בעקבות הגעת האירופאים, על החברה הילידית.
מתזונת לקטים אל תזונה מערבית
ווסטון א. פרייס היה רופא שיניים אמריקאי שיצא בתחילת המאה ה-20 למסע בו חקר את הקשר בין התזונה לבין בעיות שיניים ובריאות כללית בקרב חברות ששמרו על תזונה מסורתית. אחת מתחנותיו הרבות הייתה אוסטרליה, אשר משכה את תשומת ליבו בשל האבוריג'ינים אשר נחשבו לאחד העמים הקדומים ביותר על פני כדור הארץ. פרייס התרשם ממצבם של האבוריג'ינים, ותיארו כך: "האבוריג'ינים מעוצבים היטב, הגפיים שלהם ישרות ושריריות, הגוף שלהם זקוף, הראשים שלהם בעלי צורה תקינה. המאפיינים שלהם טובים באופן כללי, שיניים תקינות עם קשתות מושלמות, ללא חורים ורקבונות".
להמשך הכתבה
