למה יש אנשים שרגישים לחלב?
ד"ר שקד אשכנזי
כמו כל היונקים, רובנו מפסיקים בגיל צעיר להפיק את החלבון שמפרק את סוכר החלב לקטוז. התוצאה: כאבי בטן, גזים ושלשולים. ולא, זאת לא אלרגיה
הנקבות של היונקים מפיקות חלב: תמיסה מימית שנועדה להזין את הוולד בחודשי חייו הראשונים, כך שהיא עשירה מאוד בחלבון, שומן וסוכרים. הסוכר הנפוץ ביותר בחלב הוא לקטוז, דו-סוכר שמורכב משני חד סוכרים – גלוקוז (סוכר ענבים) וגלקטוז.
לכל היונקים יש ב-DNA גֵן שמכיל את ההוראות להרכבת אנזים בשם לקטאז, שמפרק במעי הדק את הלקטוז לסוכרים המרכיבים אותו ומאפשר לגורים להשתמש בו להפקת אנרגיה. עם זאת, כמה שבועות או חודשים לאחר הלידה, הוולד מפסיק לינוק ולומד לאכול "אוכל של גדולים". האוכל הזה כבר אינו כולל לקטוז, כך שאין לו צורך להמשיך להשקיע משאבים בייצור לקטאז. לכן ייצור האנזים נפסק בשלב הזה. הגֵן של ההוראות לייצור הלקטאז עדיין קיים, אך מפסיק להיות פעיל.
התהליך הזה מתרחש גם אצל פעוטות אנושיים, כך שרוב בני האדם אכן אינם מייצרים יותר לקטאז אחרי הילדות המוקדמת. אולם לפני כעשרת אלפים שנה התרחשו אצל אחדים מאבות אבותינו מוטציות שגרמו לכך שייצור הלקטאז יימשך לכל אורך החיים. המוטציות האלה הפכו נפוצות בתקופת המהפכה החקלאית, כשבני האדם התחילו לביית חיות משק ולהשתמש בחלב שלהן. החקלאות העניקה יתרון עצום לחוואים שיכלו לעכל חלב ולהפיק ממנו אנרגיה ביעילות, כך שאין פלא שהן התפשטו במהירות באוכלוסייה בחברות חקלאיות.
כיום כשליש מאוכלוסיית העולם נושאת מוטציות כאלה, והן נפוצות בעיקר אצל אנשים ממוצא אירופי ובשבטים מסוימים באפריקה. בכל המקרים אלה אוכלוסיות שכלכלתן התבססה במידה רבה על חיות משק. לכן לא מפתיע למצוא כיום התאמה בין מטבח עשיר במאכלי חלב לבין ייצור תמידי של לקטאז באוכלוסייה.
להמשך הכתבה
