חלימה חריגה בהקיץ
פרופסור אלי זומר
הפרעה פסיכולוגית חדשה זוהתה בסדרת מחקרים שמפורסמים בימים אלה – חלימה חריגה בהקיץ (Maladaptive Daydreaming). החוקרים מהאוניברסיטה ומאוניברסיטאות מארצות הברית ושוויץ מצאו כי האנשים הסובלים מההפרעה מעבירים בממוצע כ-60% מזמן הערות שלהם בעולם דמיוני שיצרו לעצמם, תוך כדי שהם מודעים לכך שמדובר בפנטזיה ומבלי לאבד קשר עם העולם האמיתי.
"החלימה בהקיץ מתחילה בדרך כלל כפנטזיה קטנה שגורמת לאנשים טוב, אבל עם הזמן התהליך הופך להיות ממכר עד שהוא משתלט להם על החיים. בשלב זה ההפרעה מלווה ברגשות של בושה ושל תחושה של חוסר הגשמה, אולם בגלל שההפרעה עדיין לא מוכרת, כשהם כבר מגיעים לקבל טיפול המטפלים בדרך כלל מבטלים את התלונות שלהם", מסביר פרופ' אלי זומר מהאוניברסיטה, אחד החוקרים ומי שזיהה לראשונה את ההפרעה. נדידת מחשבות, פנטזיות וחלומות בהקיץ הם חלק מהעולם הפנימי של כל אדם כמעט, והם מיוצגים בתרבות הפופולארית – למשל בספרות ובקולנוע.
יחד עם זאת, לא התייחס המדע עד עתה כלל להיבטים הפתולוגיים של התופעה. סדרת מחקרים חדשה שרואה אור בימים אלה במספר כתבי עת מובילים בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה שופכת אור על הפרעה נפשית שלא הייתה ידועה עד כה. תחילת הסיפור ב-2002, כשפרופ' זומר זיהה במחקר שערך על מבוגרים שעברו התעללות מינית בילדותם שישה מקרים של אנשים שסיפרו שהם בורחים לעולם הדמיון, שם הם מדמיינים לעצמם עלילות מעצימות בהן הם חווים עצמם מפורסמים, מצליחים ובעלי תכונות מושכות כמו ביטחון עצמי. פרופ' זומר טבע אז את המונח "חלימה חריגה בהקיץ", אולם לא המשיך לחקור בתחום. לאחר פרסום המאמר המדעי הוא החל לקבל פניות מאנשים שונים מכל רחבי העולם שסיפרו לו שהם סובלים בדיוק מאותה תופעה – ומכיוון שהחלימה בהקיץ "השתלטה" על חייהם, הם מבקשים ממנו עזרה. יחד עם פרופ' דניאלה יופ מאוניברסיטת לוזן שבשוויץ וליאורה זומר, מהמרכז הרב-תחומי לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית במרכז הרפואי בני ציון בחיפה, הם ביצעו שני מחקרים איכותניים נוספים וראיינו עשרות אנשים שטענו שהם סובלים מהתופעה.
בראיונות עלו מספר נושאים חוזרים (תמות). למשל, החלימה בהקיץ החלה אצל המרואיינים כפעולה מנטאלית חיובית שנתנה להם מרגוע ונחת, אולם היא הפכה להרגל ממכר שהשתלט על חייהם ופגע בתפקודם עד למצב שבו הם נאלצו לבקש עזרה, שבדרך כלל לא הגיעה. "החלימה החריגה בהקיץ חייבה כמובן בידוד מאחרים משום שחייבה ריכוז וגם לוותה כמעט תמיד בפעילות תנועתית ממושכת של החולם בהקיץ, כמו, התנדנדות או הליכה בלתי פוסקת הלוך ושוב. חלק ניכר מהמשיבים סבלו בילדותם מטראומה כלשהי ורבים דווחו על חרדה חברתית", אמר פרופ׳ פרופ' זומר.
החוקרים חברו לאחרונה לג'יין ביגלסן וג׳ונתן לרפלד מאוניברסיטת פורדהם בניו יורק, ויחד פרסמו בכתב העת Consciousness and Cognition שני מחקרים כמותניים רחבי היקף. באחד מהם פותח שאלון הערכה שמסוגל להבחין בצורה מצויינת בין חלימה בהקיץ נורמאלית לחלימה חריגה בהקיץ.
במחקר השני השתתפו340 אנשים שהתלוננו על ההפרעה, בגילאים 13-78 מ-45 מדינות מכל רחבי העולם, וכן קבוצת ביקורת של אנשים ללא ההפרעה. נמצא שאנשים עם הפרעת החלימה בהקיץ בילו כ-60% מזמן הערות שלהם בחלימה בהקיץ ולמעלה ממחציתם אמרו שהחלימה בהקיץ מפריעה להם בשינה ושהיא הדבר הראשון שהם חושבים עליו כשהם קמים בבוקר.
להמשך הכתבה
