עשר הערות על הזמר העברי המוקדם
רוביק רוזנטל
זמרשת, מפעל שימור הזמר המוקדם חוגג עשור לקיומו. הטור הפעם מוקדש לאוצר הצפון באתר המפעל, ובמה שיש לו לומר על השפה העברית: מילים גבוהות, צורות שעברו מן העולם לצד שירי אמא רוסיה, שיר חלוצים, שירי שטות וג'יבריש לתיאבון
לפני עשר שנים, באביב 2008, עלה לאוויר אחד המיזמים התרבותיים החשובים של המאה בישראל: זֶמֶרֶשֶת. מפעל ענק, כולו בהתנדבות, של תיעוד ושימור מה שקרוי "הזמר מוקדם", הזמר העברי עד קום המדינה. השנה היא שנת העשור, ובין היתר מתקיים אירוע עשור לזמרשת בכינוס "מי אני, שיר ישראלי" באוניברסיטת בר אילן, שהוא עצמו חוגג את השנה ה-15, בניצוחה של ד"ר טלילה אלירם.
הזמר המוקדם הוא גם הווי, סיפור חברתי היסטורי, חגיגה מוזיקלית, וכמובן – שפה. על שפת הזמר המוקדם נכתבו כבר ספרים ומחקרים, וכאן, על קצה המזלג, עשר הערות על שפת הזמר המוקדם, על פי "זמרשת". ותודה לגלי נחמן ולנגה אשד, הפנים והקול של המפעל.
אנו נהיה הראשונים
הזמר המוקדם מכולם הם שירי המפעל הציוני הצעיר. שירים ראשונים חוברו ב-15 בשירון 'שירי עם ציון'. רבים משירי הזמר המוקדם היו הלחנות של פסוקי תנ"ך. רובם משיר השירים, תהלים וישעיהו. אלה היו שירי 'אנחנו', ולמעשה – שירי 'אנו'. עולים יחד ארצה, עובדים יחד, רוקדים יחד – ושרים יחד. שיר המפתח "אנו באנו ארצה" הפך בהמשך למותג: דור ה"אנו באנו", לפעמים באבק לגלוג. לאנשים בשירים אלה אין שמות, אין כמעט שירים על היחיד ועל אהבותיו ומצוקותיו:
"אנו נהיה הראשונים, כך אמרנו אח אל אח", כתב יוסף הפטמן.
"נבנה ארצנו, ארץ מולדת, כי לנו לנו ארץ זאת", כתב אברהם לוינסון.
"אנו כובשים את החוף והגל, אנו נבנה פה נמל", כתבה לאה גולדברג.
"מי יבנה בית בתל אביב? אנחנו, החלוצים, נבנה את תל אביב", כתב לוין קיפניס.
