טקסס הולדם פוקר – מזל או יכולת? חלק א'
ניר סייג
"[רוני] אני מגיע הביתה אחרי העבודה. הייתי דילר כמה פעמים לפני זה שם. הייתי משחק שם, אבל גיליתי שכישורי המשחק שלי לא מספיק טובים והפסדתי כמה מאות שקלים בכל פעם שהייתי בא לשחק, אבל עברתי לצד של המרוויח כמה מאות שקלים כמחלק קלפים.
[רן] כשאתה אומר 'הלכתי לשם' – מה זה שם? תאר לי את המקום. זה חדר בתוך דירה?
[רוני] לא, זה היה מרתף בתל אביב שבשעות היום השתמשו בו לריקודי בלט. לא מכון לא חוקי או משהו כזה. בשעות הערב הם השכירו את המקום לטורניר הפוקר, עד שתיים–שלוש בלילה."
טקסס הולדם הוא ואריאציה של משחק פוקר, והאיש ששמעתם הוא רוני מנשה. אני יודע מה אתם חושבים: פוקר, הימורים, דילר – הוא בטח טיפוס אפלולי שכזה, אולי אפילו עבריין. לא. ממש לא.
"[רוני] רוני מנשה, כמו שאמרת. אני בן 39, גר בהרצליה. שחקן פוקר חובב מאד–מאד–מאד. אני עובד בהייטק, כמנהל שיווק. שני ילדים – עידו בן 11, דנה בת שש. חמודים חמודים."
רוני הוא לא עבריין, ואפילו התנדב במשטרה בעבר. גם שאר האנשים שישבו בשולחנות לצידו של רוני באותו ערב הרה גורל באוגוסט, 2014, הם לא בדיוק האנשים שהייתם מצפים לראות בפרק של 'הבורר'.
"[רוני] ח'ברה ממש טובים. אנשים יש להם איזה רעיון בראש שטורניר טקסס הולדם, או פוקר בכלל, זה של עבריינים. ממש לא. יש שם מכל הקצוות: בעלי תואר ראשון, שני, דוקטורים, עורכי דין…סליחה: שופטים גם! [צוחקים]
[רן] למרבה האירוניה…
[רוני] באים לשחק טקסס הולדם. להעביר ערב פאן. הכניסה עולה מאה, מאתיים או שלוש מאות שקל, ואתה מקבל ארוחת ערב חינם. אתה פוגש חברים, נהנה…בדיוק כמו בילוי בבר או בדיסקוטק.
[רן] אז באיזו שעה יצאת מהבית?
[רוני] הטורניר התחיל בשמונה וחצי, יצאתי בשבע וחצי או משהו כזה. יש משהו מעניין שלא סיפרתי לאף אחד. סצפיפית באותו היום, לא הרגשתי טוב. שלחתי הודעה למארגן שאני לא מגיע כי אני לא מרגיש טוב. הוא שכנע אותי כן להגיע [צוחק]. אני עד היום מצטער שהסכמתי לשכנוע הזה. אם הייתי נשאר בבית, כל זה היה נחסך ממני. אבל זה הגורל. "
https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=20337835
"[רוני] הגעתי למקום, הכל היה רגיל. הכל היה מאורגן כבר לפני, לא ארגנתי שום דבר. התיישבתי בשולחן והתחלתי לדלר. לקראת 2330 או 2345, נכנסים כוחות משטרה ברעש וצלצולים כמו בסרטים, עם מצלמות לצלם את המקום. 'תעזבו הכל, משטרה.'
[רן] בצעקות?
[רוני] לא בצעקות, בקול רם. זה מקום קטן, לא ענק.
[רן] איך אתם מגיבים בחדר?
[רוני] האמת, הגבנו בחיוך. זה מבחינתו היה סוג של…מה אתם חושבים, שתפסתם פה את דון קורליאונה? חברים משחקים טקסס הולדם, תעזבו אותנו. זה היה בסוג של הומור, גם הדילרים וגם השחקנים.
[רן] מה עשו השוטרים?
[רוני] בירור – מי אתם, מה אתם, שמות וכדומה. כל השחקנים הלכו לצד אחד, מחלקי הקלפים ומנהל המקום לצד השני. הם חילקו את הדברים למי שמעניין אותם, שזה מחלקי הקלפים והמנהל, לבין השחקנים שהיה ידוע שהולכים לשחרר אותם הביתה.
[רן] מה עבר לך בראש כשהמשטרה מפרידה אתכם, הדילרים לצד אחד והשחקנים לצד השני?
[רוני] מתי אני הולך הביתה. זה הכל.
[רן] לא חששת?
[רוני] לא. לא חשבתי לרגע שזה ייגמר בכתב אישום. חשבתי שישאלו אותי שאלות וישלחו אותי הביתה. הבנתי את הנקודה, תודה רבה ולהתראות.
[רן] ומה קורה אחר כך?
[רוני] את השחקנים הם ראיינו ראיונות קצרים, לקחו שמות ואמרו להם – 'לך הביתה, אל תחזור לפה, בלה, בלה, בלה..' ואז הגיעו למנהל ולמחלקי הקלפים, שאותנו ראיינו תחת אזהרה. עניתי את התשובות, כל אחד ענה בצורה אמיתית וכנה. אף אחד לא שיקר, ואפילו מנהל המקום הראה להם את הכסף והסביר להם איך הוא מזמין שחקנים וכולי. שחררו אותנו הביתה."
טקסס הולדם, בדומה לשאר סוגי הפוקר – הוא משחק הימורים: בשלבים מסוימים של המשחק, על השחקנים להמר על הקלפים שברשותם או לפרוש מהמשחק ולהפסיד את מה שהימרו עליו עד כה. על פי החוק בישראל – ועל כך נרחיב בהמשך – טקסס הולדם מוגדר כ"משחק אסור". המשמעות המעשית של הגדרה זו היא שמותר לשחק טקסס הולדם בבית, כמשחק חברה בשביל הכיף – אבל אסור לערוך טורניר שבו מהמרים על כסף. העונש למי שמארגן או מנהל טורניר טקסס הולדם הוא עד שלוש שנות מאסר.
[רן] ואז אתה מגיע הביתה, מה אתה אומר לאשתך?
[רוני] שבאה המשטרה ותפסה את המקום ותחקרה אותנו. אשתי לא מחבבת את מה שאני עושה במשחק הפוקר, גם בתור שחקן וגם בתור דילר. בוא נגיד שהייתה לה את ההזדמנות להגיד 'אמרתי לך'."
הבה ניקח צעד אחורה ונכיר טוב יותר את המשחק.
שורשי משחק הפוקר המקורי אינם ברורים. ככל הנראה מדובר באבולוציה הדרגתית של משחקי קלפים עתיקים יותר שהיו נפוצים בסין החל מהמאה התשיעית ולאחר מכן בפרס ובאירופה. בארצות הברית החלו משחקי קלפים לצבור פופולריות בראשית המאה ה19, במיוחד בקרב הסוחרים ששייטו לאורך נהר המיסיסיפי. בבתי הקזינו, תפס הפוקר מקום של כבוד לצידם של הרולטה והבלאק-ג'ק.
הוואריאציה הספציפית של טקסס הולדם (Texas Holdem) הפכה חלק מבתי הקזינו של לאס וגאס לקראת סוף שנות השבעים של המאה העשרים, וכמעט מיד החלה למשוך אליה שחקנים רבים. הסיבה העיקרית לכך היא שמכל סוגי הפוקר, הולדם הוא ככל הנראה המשחק הקל ביותר ללימוד.
החוקים פשוטים למדי. בכל סיבוב, כל שחקן סביב השולחן מקבל שני קלפים אישיים שהוא מחזיק בידיו, וישנם עוד חמישה קלפים פתוחים שמשותפים לכל השחקנים. המנצח הוא זה שיש לו את חמשת הקלפים החזקים ביותר, שהם צירוף של הקלפים האישיים שלו והקלפים המשותפים. למשל, אם קיבלתי שני אסים בקלפים האישיים, ויש שני אסים נוספים בקלפים המשותפים על השולחן – אז אני יכול ליצור קומבינציה של ארבעה אסים, וזו נחשבת יד חזקה מאד. הקלפים האישיים והקלפים המשותפים נפתחים בהדרגה, קלף אחר קלף, ובכל שלב השחקנים צריכים להחליט אם להמר עוד – או לפרוש ולהפסיד את מה שהימרו עד כה. בכל סיבוב יש בדרך כלל שחקן אחד שגורף את כל הקופה, ומשחק טקסס הולדם טיפוסי כולל כמה עשרות או מאות סיבובים קצרים שכאלה. כאמור, חוקים פשוטים למדי, ששחקן מתחיל יכול ללמוד ולהבין, לפחות ברמה הבסיסית, בתוך רבע שעה בערך.
לאורך שנות השמונים והתשעים גברה הפופולריות של טקסס הולדם בקהל הרחב, וטורנירים גדולים משכו אליהם אלפי שחקנים. רשתות טלוויזיה כמו ESPN החלו משדרות משחקים חשובים, וכשהופיעה רשת האינטרנט – הטקסס הולדם פשוט התפוצץ. אלפי אתרי אינטרנט איפשרו לשחקנים מתחילים לשחק בחינם או על כסף, להתאמן ולהשחיז את יכולותיהם וליצור קהילות מקוונות. השיא היה בשנת 2003, כששחקן חובב בשם כריס מאנימייקר (Moneymaker) – כן, זה שמו האמיתי – זכה באליפות העולם לאחר שהעפיל לתחרות דרך טורניר אינטרנטי. מאנימייקר ניצח מאות שחקני טקסס הולדם מקצועיים וזכה בשניים וחצי מיליון דולר: הישג מדהים, שהצית את דמיונם של אלפי חובבנים בכל רחבי העולם ומשך אותם אל המשחק.
