לפקאדה – חלום יווני
כתב וצילם: גילי חסקין
עמדנו על פסגתו של הר, סמוך לכנסיה קטנה. התבוננו סביב סביב וראינו מדרונות ירוקים, גיאיות צרים ותלולים, הרים זרועי כפרים, עמקים פוריים, גיאיות, כרמי זיתים כסופי עלים וחורשות של ברושים שצבעם ירוק כהה וכמובן, חגורה של ים בצבע כחול עמוק, עטפה אותנו סביב סביב. הצבע הכחול הזה, העשיר כול כך בכתמי תכלת וטורקיז, של הים הלוחך את חופי האי, שונה להפליא מהירוק הזיתי הצובע את ההרים וייצר דרמה של שפעת גווני כחול וירוק. זהו אי איוני טיפוסי, השונה בתכלית מהמראה הצחיח ה"קלאסי", המוכר מהאיים הקיקלדיים, או הדדוקנס שמדרום לחוף התורכי.
לפקאדה (Lefkada) או לפקאס (Lefkas) הוא אי הררי, עטור בחורש ים תיכוני, ומרושת בערוצים עמוקים לאורכם גדלים עצי דולב. מוקף במים בספקטרום של גווני כחול וחופי רחצה בוהקים בלבן עתירים בחלוקי ים. הפנינה הירוקה הזאת נמצאת סמוך מאד לייבשה. כל כך קרוב, עד שמגיעים אליו בגשר מהעיר היוונית פרבזה (Ferbeza). בעבר הרחוק היה לפקאדה חצי-אי, שחובר ליבשת באמצעות שרטון-יבשה באורך של כמה עשרות מטרים, אך זה נחפר על ידי המתיישבים החדשים שהגיעו אליו במאה השביעית לפני הספירה, כדי לאפשר תנועה נוחה של אניות.
כאלפיים איים וכמה אלפי איונים מקיפים את יוון היבשתית, כמעט מכל עבריה. כ-225 מהאיים האלה מיושבים, האחרים ריקים מאדם. איי יוון אינם עשויים מקשה אחת והם נבדלים זה מזה בנופיהם, בתולדותיהם, באווירה, באוכל וגם ברמת התשתיות התיירותיות. בחלקם יש אתרים ארכיאולוגיים רבי עניין וכנסיות ביזנטיות עתירות בתמשיחי קיר, לאחרים מגיעים בעיקר בזכות החופים היפים.
סנטוריני. צילום: גילי חסקין, יולי 2000
איים אלו שונים להפליא זה מזה: הקיקלדיים הם עיגול מיתי של הרים צחיחים, הספורדיים נראים כהמשכה של אנטוליה, סיפנוס, ניסירוס וסנטוריני הם געשיים, אחרים הם תולדה של זעזועים גיאולוגיים. אדמת יוון נולדה בטראומה. לוחות הענק של כדור הארץ מתחככים זה בזה, מעלים הרים בלחצם ומשקיעים את היבשה במקומות אחרים. בכל אחד מהם נראה משהו מעולמו המגוון של הים התיכון: שלל קוצים ופרחים, אזכורים מיתולוגיים, ניחוח התבשילים, ריח החבלים ברציפים והאמונות התפלות הקשורות בהם. בכל אחד מהם מזכרת היסטורית לפרשיה עלומה או נודעת, החל מאירועים מיתולוגיים, דרך התפשטות גידול הגפן ונדידת יהודי ספרד ועד לתחרות בין המעצמות במאה ה-19. אלו ניכרים לא רק באתרים ההיסטוריים אלא גם בסלעים, בקמטים החורצים את פני האנשים, בטעם השמן והיין ובצבע הגלים. בכול אי יש שמש וים, ריחות וגוונים, נערות צעירות המחצינות את עלומיהן, אלמנות עוטות שחורים, נמלים, ספינות, פאר ודלות, חלומות ומציאות.

