שימור המגילות
מאת: פנינה שור
מאז גילוין של המגילות מעסיקה בעיית שימורן את החוקרים ואת המשמרים. עצם חשיפת המגילות והוצאתן מהמערות שבמדבר יהודה ערערה את התנאים שבעטיים הן השתמרו במשך למעלה מאלפיים שנה.
המגילות כתובות הן על קלף הן על פפירוס. לצד מספר מצומצם של מגילות גדולות נמצאו אלפים רבים של קטעי מגילות שהורכבו לכדי 1200 לוחות בקירוב: כ-900 לוחות של קטעי קלף וכ-300 לוחות של קטעי פפירוס. גלגולים רבים עברו המגילות מאז שנתגלו לראשונה בידי הרועה הבדואי ועד להקמת מעבדת שימור המגילות של רשות העתיקות בשנת 1991. העבודה במעבדה מלווה במחקר ובייעוץ מקצועי, והיא מסתייעת בידע ובניסיון שנרכש במעבדות השימור ברחבי העולם. מלאכת השימור עדיין בעיצומה, ובמהלכה מטופלים כתבי-היד בטכניקות שימור חדשניות.
פעולות שימור ראשוניות
שימור המגילות נעשה בראשונה בידי החוקרים עצמם (האב דה-וו, קרוס, מילק, סטארקי, אלגרו, סטרגנל ואחרים) בראשית שנות החמישים של המאה העשרים, זמן קצר לאחר גילוין. הם סידרו את קטעי הטקסט בלוחות על-פי תוכנם ועשו כמיטב יכולתם שלא לגרום נזק למגילות. באשר לשימור, הם הסתייעו במידע אקראי ממוזיאונים באירופה, ממשמרים שטיפלו בפפירוס ועור (בעיקר מספריית הוותיקן). קטעי הטקסט שהובחנו כשייכים זה לזה אוחו לכדי טקסט אחד באמצעות נייר דבק (צלוטייפ). הקטעים שחוברו הונחו בין שני לוחות זכוכיות, שאף הם הודבקו זה לזה ברצועה של נייר דבק. הלוחות צולמו על ידי צלם מוזיאון רוקפלר, נג'יב אלבינה, שהפיק תוצאות מרשימות בעזרת צילום בקרניים אולטרא-סגולות ואינפרא-אדומות. הצילומים הם עדות אילמת למצבן של המגילות והכתוב בהן בעת מציאתן. כבר בראשית שנות הששים של המאה העשרים התחוור הנזק הרב שנגרם למגילות עקב השימוש בנייר דבק ואטימתן בתוך לוחות הזכוכית. הכתמים הכהים והמשקעים הדביקים שכיסו את קטעי המגילות מכלים את הקלף וגורמים לעתים לנזק בלתי הפיך.
