טיול בשוויץ – סנט מוריץ וסביבתה
סנט מוריץ – אתר הסקי המהודר של שוויץ
כתב וצילם: גילי חסקין
שוויץ עשירה באתרי סקי נוצצים. רובם משמשים גם כאתרי טיול בעונת הקיץ. ניטשת תחרות עזה בין חובבי צרמאט לחובבי גשטאט למי יאה הכתר של "מלכת העיירות", אך אין עוררין שסנט מוריץ הוא המפורסם מכולם. אולי משום שהוא מושך אליו את החוג הנוצץ, אולי בשל מיקומו הנוח, סמוך לגבול איטליה ואולי בשל הטיולים הרבים שאפשר וכדאי לערוך בסביבתו.
ביקרתי בסנט מוריץ פעמיים. לפני שנים, הגעתי לכאן בכביש המרהיב העולה מאגם קומו שבאיטליה ובמאי האחרון, הגעתי לאתר הנופש הזה כאורח של לשכת התיירות השוויצרית, ברכבת היוצאת מצרמאט.
קטע הרכבת מצרמאט מערבה נפתח לשימוש בשנת 1891, לאחר שנתיים וחצי של סלילה. מסילת הברזל אפשרה לקהילות הכפריות המנומנמות, מקור פרנסה חדש, תיירות, ששינה את פני הכלכלה וגם את הגיאוגרפיה של האזור. כך למשל, העיירה בריג (Brig) נוסדה ב-1250 ושימשה כתחנה להחלפת סחורות בין שווייץ, צרפת ולומברדיה שבאיטליה. בעיירה בולט ארמון Stockalper, שהתפרסם בארקדה המקיפה את חצרותיו ובשלוש כיפות הבצל שלו. הרכבת חוצה תאי שטח רבים ומגוונים: שדות קרח, אגמים גבוהים, יערות, קניון ענק, עד לעיירה צ'ור (Chur), שהיא הנקודה הנמוכה ביותר (טופוגרפית) בציר הרכבת, בגובה של 585 מ' בלבד. צ'ור יושבת במפגש בין נתיבי מסחר החוצים את האלפים. היא נחשבת לעיירה העתיקה ביותר בשוויץ ותולדות ההתיישבות שלה מתחילים לפני כ-5000 שנה. מצ'ור ממשיכים בקטע מוריק להפליא, שהאחו הרענן מנוקד באלפי פרחים צהובים ומעת לעת, נראים בשולי הדרך מבצרים קטנים. בתוסיס ((Thusis מתחיל קטע נסיעה מפורסם, שנקרא Albula Line , שהוכרז על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית. הדרך עוברת על פני נקיקים עמוקים שהמים חרצו בהרים במשך עידני עידנים. אחת הסיבות להחלטה של אונסק"ו, היא הגשר המפורסם עליו עוברת הרכבת טרם הגעתה לפילסור (Fillsur). שם, יורדים מהרכבת הנוסעים לדאבוס (1540 מ') ואילו הייתר ממשיכים, בקטע נסיעה מרהיב לסנט מוריץ.
לסנט מוריץ חזות מודרנית, קוסמופוליטית, מאכזבת מעט. 5000 תושבים. 13000 מיטות בבתי מלון. 39 מלונות. חצי מהתיירים מתאכסנים בדירות. בעיירה, הנחשבת לזוהרת ביותר באלפים השוויצרים, חמישה בתי מלון בעלי חמישה כוכבים. הידועים שבהם הוא פאלאס, שנחשב למעוזם של חברי חוג הסילון. כל מי שבא לאתר הנוצץ הזה כדי לראות ולהיראות; מפורסם לא פחות, אך סולידי הרבה יותר הוא מלון Kulm, ששמורה לו זכות ראשונים ומלון Carlton, שנבנה ב-1914 עבור משפחת המלוכה הרוסית, אבל בני רומאנוב האומללים לא זכו להתארח בו, משום שנרצחו קודם לכן. סנט מוריץ נבנה ב-1130 על שרידי יישוב קלטי – רומאי. הרבה קודם לכן, התיישבו באזור הרטים, שבט ממוצא אטרוסקי ובשנת 58 לספירה, היה האזור לפרובינציה רומאית. בשנת 260 לספירה הותקף האזור, כמו מרבית שטחיה של שווייץ, על ידי שבטים גרמנים מצפון, והרטים מכל מערב שוויץ, נמלטו להרים. במאה השישית נכבש האזור, כמו ייתר חלקי שוויץ על ידי הפרנקים. בסוף המאה השמינית צורף האזור לאימפריה הרומית הקדושה של קרל הגדול וב-843 חולק בין נכדיו. במאה ה-10 עברו כאן הסרצנים, כך כונו גלי הפלישה של הערבים. כמה מהם נשארו כאן. זכר התקופה נשאר בשמות משפחה כמו "Saratz" מ"סרצנים" – או בשמות מקומות: "פונטרצינה" (Pontresina), היינו, "גשר סרצין" ובדוגמאות של סורגים על חלונות הבתים שלאורך הבקעה.
עד 1863 תיירים הגיעו לסנט מוריץ, לחופשת קיץ בלבד; בעיקר אנגלים. עד שבדרוט, (Badrutt), חלוץ תיירות החורף, פתח ב-1856 את מלון Kulm לתיירות חורף (עדיין מתפקד כמלון מפואר, בדרגה של חמישה כוכבים). אולם אנשים נרתעו מלהגיע לכאן בעונה זו של השנה. הוא פנה לתיירים אנגלים שהכיר והציע להם הצעה שאי אפשר לסרב לה: לנסות. אם לא יאהבו, ישלם להם את הנסיעה מלונדון וחזרה. אם יאהבו, יוכלו להישאר חינם במלונו. הם הגיעו בחג המולד ושהו עד הפסחא. והחלו בסקי וגלישת במזחלות. המקומיים התפלאו לראות את השעשוע החדש והתחילו בספורט חורף גם הם. ב-2014 יחגגו בסנט מוריץ 150 שנה לספורט החורף. בסנט מוריץ גם הונחו פסי רכבת ההרים הראשונה 1893. בדרוט הביא אור חשמלי לשווייץ ב-1878. בית המלון שלו היה הראשון שהפעיל נורות חשמל בשוויץ. במרכז העיירה מגדל כנסיה נטוי, שפרנסי העיר מתגאים על כך שנטייתו גדולה מזו של מגדל הפעמונים בפיזה. לידו פסל של מזחלת ומנורת חשמל. קספר (Caspar), בנו של בדרוט, פתח את מלון Palace ב-1896. המלון שייך למשפחה עד היום והוא המפואר ביותר בסנט מוריץ, לשם באים לראות ולהיראות. (רק אחר כך החלו לפתח את אתרי הסקי בצרמאט ובדאבוס).
הגעתי לכאן בחודש מאי. בתקופת "בין הזמנים". העיירה "מתה" בתקופה זו של השנה. בקיץ הכול פורח ובחורף הומה אדם.
מומלץ במיוחד: קפה Hauser, שייך למלון בשם זה, נמצא ב-Via Traunter Plazza 7. במקום עוגות משובחות (אופיינית למקום היא עוגת האגוזים). אפשר להצטייד בכריכים לנסיעת הרכבת. המלצה מיוחדת על מלון Schweizererhof[1]. למלון חמש קומות ולו חדרים יפהפיים, הצופים אל האגם, לובי יפהפה ומסעדה משובחת.
חיש קל יצאתי אל האגם. ממול, הרכבל הגבוה ביותר בסנט מוריץ, מטפס לפסגת הר Corvatsch, בגובה של 3303 מ'. הרכבל סגור לשיפוצים… בעונה יש אפשרויות רבות לטיולי רכבל. מי שלן במלון שני לילות מקבל כרטיס עליה בחינם. חיסכון משמעותי.
מקוו המים פניתי לכיוון מלון Valdhauz, שבבאר שלו מגישים 2500 סוגים שונים של ויסקי, דבר שמציין אותו בספר השיאים של "גינס". הקפת האגם אורכת כשעה של הליכה נעימה. במאי האביב טרם הגיע לסנט מוריץ השוכנת באלפים בגובה של 1800 מ'. עצי האשוחית ירוקים, כדרכם של מחטניים, אך עצי האשור ((Larch עוד לא התחילו ללבלב. עד אמצע אפריל האגם היה קפוא ובחורף, נוהגים לקיים על הקרח מרוצי סוסים ותחרויות מרכבות.
במסעדות מגישים ארוחות משובחות ומעודנות. בשוויץ כמו בשוויץ.
בסנט מוריץ מרכז ספא. במקום מים מינרליים מוגזים מעט, בעלי איכות מפורסמת. אנשים החלו לבוא לכאן בין הייתר, בשל האמונה כי המים מצעירים את השותה מהם. סוזי, מדריכה בת המקום, טענה שכל לגימה הצעירה אותה במספר שנים. למבטי התמהה השיבה שהיא כבר בת מאתיים ורק בזכות מי העלומים הללו היא נראית צעירה בהרבה. המעיינות האיכותיים פורסמו ב-1535 על ידי הרופא Paracelsus. האפיפיור לאו ה-10 העניק מחילה טוטאלית למי ששתה מהם; דבר שגרם לרבים להגיע לכך. עד היום 56% מהתושבים הם קתולים. מקורם באיטליה.
בבקעה שלמרגלות סנט מוריץ מדברים רומאנשית. זה המקום היחידי בעולם בו מדברים בשפה זו. זוהי גם השפה הרשמית בבתי הספר. רק בשנה הרביעית ללימודים הם לומדים גם גרמנית. למעט מלויה (Meloja), שם מדברים איטלקית וסנט מוריץ, בה מלמדים גרמנית, ה"בון טון" הוא רומאנשית. עד 1900 דיברו רומאנש גם בסנט מוריץ, אבל נוכח גלי התיירים שהלכו וגאו, לא רצו תושבי העיירה לדבר ב"שפת האיכרים" ושנת 1900 עברו לגרמנית. כיום חוזרים בהדרגה ללמד רומאנש.
