משבר משפחתי - חולי במשפחה
מאת : חוה אוסטרובסקי
התפרצות מחלה קשה אצל אחד מבני המשפחה עלולה להביא למשבר בתוך המשפחה.
ניתן לדבר על מספר תופעות פסיכולוגיות המאפיינות את התפרצות מחלה:
- מצב של אי ודאות וחרדה.
- תחושת חוסר אונים ואיבוד שליטה.
- תלות ופגיעה בהערכה העצמית.
- כעס- כלפי המערכת, המשפחה והסביבה.
- הכחשה של המחלה.
- דכאון.
השפעת המחלה על המערכת המשפחתית:
מחלות כמו: מחלות נפש, סרטן, מחלות לב קשות ועוד מוגדרות בספרות כמחלות "משפחתיות". אבחונן של מחלות אלה בבן משפחה גורם לשינוי בשווי המשקל המשפחתי, שהיה נהוג עד לגילוי המחלה. למעשה, בני המשפחה נאלצים להגדיר מחדש את עצמם כמשפחה. הופעת המחלה מהווה גורם מלחיץ לא רק לחולה כי אם גם למשפחתו. מכאן, שהתמודדות עם המחלה היא התמודדות משפחתית, ללא קשר לשוני בין מאפייניה.
המשפחה היא הסביבה החשובה ביותר אשר בתוכה מתפתח משבר החולי. איום על בריאותו של אחד מבני המשפחה ובמיוחד כאשר מדובר בילד או בהורה, נחווה כאיום על קיום המשפחה ויכול להוביל להפרעה בתפקוד המשפחה כולה.
לעיתים קרובות, מדובר במשבר פתאומי. רמת הלחצים האישיים, המשפחתיים והסביבתיים גבוהה וחוסר הוודאות יוצר תחושת חרדה וחוסר שליטה. ישנן משפחות שבהן ניכר שאחד מבני המשפחה הוא המטפל העיקרי למן ההתחלה בעוד בני המשפחה האחרים הינם שותפים פאסיביים בטיפול. לא אחת המטפל העיקרי נאלץ לעזוב מקום עבודה או מגורים על מנת לטפל בבן המשפחה החולה.
משפחה, שעד פרוץ המשבר נראתה מלוכדת ובעלת כוחות, נקלעת למצב בו כל פרט מתמודד באופן אישי עם המשבר, מבלי יכולת לשתף ולהתחלק עם בני המשפחה האחרים בנטל הפיזי והרגשי. לעיתים קרובות, קורה, כי בני המשפחה מממשיכים בהיקף עבודה רגיל ואף מגבירים את הקצב, מבלי להתחשב בצרכי החולה או המטפל העיקרי.
ניכר כי כל אחד מבני המשפחה מתמודד או לא מתמודד בדרכו, אין שיתוף ונסיונות למציאת פתרונות משותפים ואין התחלקות רגשית ופיזית בנטל. למעשה, המשבר מצריך התארגנות חדשה ודפוסי התנהגות חדשים אשר לא היו קיימים ברפרטואר המשפחתי. מתוך כך, מתעוררים קונפליקטים סביב "תפקידים" ו"מקום", בין בני המשפחה.
