ענף בתנועה
ענף הרכב מחשב מסלול מחדש בכל עת, עם יעד סופי שהוא בגדר נעלם.
ולא רק הוא משתנה. גם אנחנו.
טל אבן: BetterEven , ייעוץ וקניינות פרמיום
----
כמו בכל ענף, גם ענף הרכב עובר שינויים, שאם נבחן אותם על פני תקופה, הם יתגלו כלא פחות מרדיקאליים.
זה נכון שהקונספט הכללי נותר כשהיה, קפסולת נוסעים שלפניהם מונח מנוע ומאחוריהם תא לאחסון מטלטליהם (או ההיפך, למשל במקרים אקזוטיים כמו פורשה), ומתחתיהם גלגלים הנעים על פני הכביש, רק שחוץ מזה כמעט שהכל השתנה.
צרכים
אם פעם החלטת קניה של רכב התקבלה דרך גיר אוטומטי, מזגן או הגה כוח, הרי שהיום ההחלטות הצרכניות קיבלו מפנה משמעותי, לכיוון מערכות בטיחות אקטיביות, טכנולוגיה של מנועים מסוגים שונים, ולעיתים גם חימום במושבים, או ממשק המשקף את המכשיר הנייד במסך המולטימדיה.
הצרכנים מתוחכמים מבעבר, לומדים וקוראים הרבה יותר, ורובם מבקשים למצוא את הטכנולוגיה הזו ברכבם החדש.
עם זאת, חשוב לוודא שהגודש הטכנולוגי לא יהווה חרב פיפיות. תפעול מורכב מדי של מסכים מתוחכמים, והגעה לפונקציה תפעולית מסוימת ב"מסך בתוך מסך", עלולה להיות מבלבלת ומתסכלת במקרה הטוב, מסוכנת לתפעול בעת נהיגה, במקרה הגרוע.
לא תמיד סביבת נהג בה לא נותרו כמעט כפתורים פיזיים, שרובם פינו מקומם לכפתורים וירטואליים בשלל המסכים סביב, תהיה אידיאלית לתפעול יום יומי.
חשוב לבצע נסיעת מבחן, ולוודא שהכל "נופל לידיים", ולא מסובך לתפעול. חשוב להישאר מרוכזים וכמעט שלא להסיט מבט מהכביש. אינטואיטיביות היא שם המשחק.
ישן מול חדש
קשה להבין עד כמה התפיסות שלנו השתנו עם השנים, עד שמשווים דגם מסוים של יצרן מסוים, בפאזה של עשרות שנים.
כדוגמא, קחו למשל רכב מנהלים מבית פיז'ו – דגם 504 משנות ה-70' – 80', אל מול הנין שלו, דגם 508 שנולד עשרות שנים אחריו.
שתי המכוניות באו לשרת את לקוחותיהן כמכוניות משפחתיות גדולות, מכוניות מנהלים כהגדרתן בישראל. המנהלים עצמם לא בהכרח השתנו לאורך 40 השנים הללו, אך צרכיהם כן ויחד איתם המכוניות, או שזה בכלל קרה בסדר ההפוך – המכוניות הן אלה שיצרו סטנדרטים חדשים לנהג.
לא רק שה-508 מתקדמת הרבה יותר טכנולוגית, מציעה שפע של מסכים, מערכות בטיחות אקטיביות והנעה היברידית, כולם היו בגדר מדע בדיוני בתקופת ה-504, אלא שהיא גם ארוכה יותר בכ-30 ס"מ, רחבה בכמעט 20, מציעה יעילות גבוהה בהרבה בתא הנוסעים דרך בסיס גלגלים ארוך יותר ועוד.
חשמל
מהפכת החשמל ממשיכה במלוא הקיטור (המייצר חשמל) – עשרות מותגי רכב חשמליים כבר הגיעו או שהנם בדרכם לישראל, וכבר בשעה זו נוצרה מהפכה של ממש בנוף הרכבים החשמליים או הסמי-חשמליים שעל הכבישים.
בישראל של 2022, כ-7 אחוזים ממכירות הרכב החדש (השווים לכ-20 אלף כלי רכב חדשים בשנה), שייכים למכוניות המתחברות לפלאג החשמלי.
השימוש בכלי הרכב החשמלי מחייב שינויים תפיסתיים והתנהגותיים אמיתיים אצל נהג.
זה מתחיל בדפוסי נהיגה, הרגלים ומיומנויות חדשות שיש לאמץ, נוכח תאוצה חזקה והמהירה בהרבה מרכבים מהם מנועי בעירה פנימית שקדמו להם, המומנט המתקבל בהם מיידי, השקט בתא הנוסעים עלול לתעתע ולעוות את תחושת המהירות האקטואלית, המכוניות בולמות ומתנהגות אחרת ממה שהיה מוכר עקב משקל של מאות קילוגרמים שנוספו להן יחד עם הסוללה הגדולה ועוד.
זה ממשיך בתכנון הנדרש מהנהג בכל הנוגע לטווח החשמלי (פה נולד המונח "חרדת טווח"), היכן בדרך ניתן לטעון את הרכב מחדש, תכנון הזמן בעת ההמתנה לתחנת טעינה פנויה או בעת ההטענה עצמה ועוד.
זה מסתיים בהסתגלות לטעינה יום יומית (או, ליתר דיוק, מדי לילה) של הרכב בנקודת הטעינה הביתית, ממש כמו ההסתגלות לטעינת הטלפון הנייד.
אוטונומיה
כבר קרוב לעשור מדברים על כך שהמהפכה האוטונומית נמצאת ממש מעבר לפינה (הנסתרת מהעין, אך הגלויה לאלגוריתם של הרכב האוטונומי).
ובכן, יש לא מעט משוכות גבוהות אותן יש לעבור, בטרם נחשף כולנו לעולם אוטופי, בו המכוניות נעות בעצמן ובבטחה מקסימלית, ללא התחשבות בשיקול דעת ובתפעול אנושי.
אחת המשוכות, אולי החשובה ביותר, היא משוכת המוסר. אלגוריתם לא באמת יכול לתת בזמן אמת (גם המוח האנושי לא תמיד) "תיעדוף פגיעה". בעת מצב חירום, כשפגיעה תוך שבריר שניה באחד או יותר אובייקטים היא ודאית, המוח האנושי יעדיף לפגוע ברכוש, אחריו בבעל חיים ורק בסוף בחיי אדם.
אלגוריתם ש"לוקח החלטות" באופן מתמטי "קר", לא בטוח שיקבל בזמן אמת את ההחלטה המוסרית הנכונה, כפי שהמוח האנושי מגדיר אותה.
משוכה נוספת היא כמות משתמשים. ממש כמו בטלפון סלולרי או במכשירי פקס שהיו בעבר, אם לא יהיה שימוש טוטאלי על הכבישים במכוניות אוטונומיות, וגם אם שיעור נמוך בלבד מכלל המכוניות שעל הכבישים יונהגו על ידי אנשים בשר ודם, השיטה האוטונומית לא תוכל לעבוד במלואה.
על מנת שמכונית אוטונומית תעבוד באופן מושלם, כפי שמפתחיה ודאי יגדירו, עליה לנוע בסביבה שכל כולה מכילה רק מכוניות המתנהלות אוטונומית על ידי מחשב, עם "תכנות חשיבה" זהה לשלה, רק אז תוכלנה "לדבר" זו עם זו, וגם עם התשתיות שמסביב.
עוד משוכה עליה כדאי לחשוב היא כשל טכנולוגי. מה קורה אם פתאום יהיה error? במחשב הביתי, נסתפק בהפעלתו מחדש. במכונית הנעה במהירות, ובה משפחה שלמה שגורלה תלוי בתפקודה התקין, המצב אינו כה פשוט.
אחרי תאונה שתתרחש חלילה, לא ניתן לעשות ctrl+alt+delete ולהחזיר את המצב לקדמותו.
אז מה צופן העתיד?
כשם שרכבים חשמליים מעלימים רכיבים כמו אגזוז, משאבות דלק ומנועי בעירה פנימית, כנראה שגם רכבים אוטונומיים במידה כזו או אחרת, יעלימו סביבת נהג, הגה, דוושות, ואולי פשוט את המונח "נהג".
רק נראה שעד שזה יקרה, אם יקרה, האלגוריתם יהיה שם במטרה להפחית דרסטית את כמות הנפגעים בתאונות דרכים, לייעל את התנועה ולהפחית עיכובים בגלל נהגים לא מרוכזים, או כאלה העסוקים בכל מה שלא נוגע לנהיגה, כמו במכשיר הנייד שלהם.
מעבר לכך, זמן הנהיגה הנוכחי יוחלף בזמן בו ניתן לנוח או לעבוד, וכן, לא נדרש יותר להתעסק במציאת חניה.
רק שנראה, בטח בשלבים הראשונים, שתידרש בינה אנושית שתשגיח על המחשב, שמשגיח על האדם, בטח עד שתהיה בינה מלאכותית מספיק איכותית ורגישה, כזו המחקה את המוח האנושי, או אף מתעלה מעליו.
