בסקיאט כמקרה מבחן
שלומית אורן-אוצרת, כותבת ועורכת סיורי אמנות, בעלת הבלוג SO-ART www.so-art.net
אם תעשו חיפוש בבלוג תראו שהשם ז'אן מישל בסקיאט צץ לא מעט פעמים. זה גרם לי לחשוב למה דווקא הוא. אחרי הפוסט האחרון, שסקר את אוספי האמנות של כוכבי המוסיקה והקולנוע, בו הסתבר לי שכל כוכב שמכבד את עצמו מחזיק בסקיאט, החלטתי לחקור יותר לעומק את הסוגייה הזו.
Jean-Michel Basquiat
מי היה בסקיאט?
ז׳אן־מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat) נולד ב־22 בדצמבר 1960 בברוקלין, ניו יורק, לאב מהאיטי ואמא ממוצא פורטו־ריקני. ילדותו הייתה רב־תרבותית, והוא דיבר אנגלית, ספרדית וצרפתית. מגיל צעיר גילה כישרון בציור, ושני הוריו טיפחו את הכישרון הזה בצורות שונות, אולם הם נפרדו. ז'אן מישל הצעיר עזב את בית הספר בגיל 17 והחל לפעול בסצנת האמנות התוססת של מנהטן התחתית בסוף שנות השבעים.
בתחילת דרכו פעל כאמן גרפיטי תחת הכינוי SAMO (Same Old Shit), יחד עם חברו אל דיאז. הכתובות הקריפטיות והביקורתיות שלהם על קירות סוהו העלו את שמו בתקשורת. אלה לא היו סתם ראשי תיבות מעוטרים (tagging) או ציורים גרפיים, אלא שורות של שירה צעירה ובועטת שיצרה עניין בסביבה. בתחילת שנות ה־80, בסקיאט עבר מציור על קירות לציור על בד, תוך שילוב טכניקות של ציור אקספרסיבי, טקסטים, סמלים ודימויים מעולם ההיסטוריה, המוזיקה והפוליטיקה.
הפריצה הגדולה הגיעה ב־1981 עם השתתפותו בתערוכה "New York/New Wave" בגלריית PS1. שנה לאחר מכן כבר הציג בתערוכות יחיד וזכה להכרה גלובלית. יצירותיו, מלאות אנרגיה גולמית ומסרים חברתיים חדים, התייחסו לנושאים כמו גזענות, זהות שחורה, עבדות, ומאבק מעמדי. עד היום היצירות שלו מאותה שנה, 1982, נחשבות לנחשקות (והיקרות) ביותר, כיוון שהיתה בהן מידה רבה של אותנטיות וחירות הבעה.
בסקיאט פיתח קשר אישי ומקצועי עם אנדי וורהול, והשניים יצרו סדרת עבודות משותפות בין 1983 ל־1985. למרות הביקורות המעורבות, החברות עם וורהול העניקה לו מעמד ככוכב עולה בשוק האמנות. כתבתי על החברות המוזרה הזו (ששניהם הרוויחו ממנה) בפוסט שהוקדש לחברויות בין אמנים.
Andy Warhol and Jean Michel Basquiat – Saint Laurent Everlast by RUNWAY MAGAZINE – Photo (C) MICHAEL HALSBAND
בסוף שנות ה־80 היה אחד האמנים הצעירים המבוקשים ביותר בעולם, כאשר ציוריו נמכרו בעשרות אלפי דולרים – סכום מרשים באותה תקופה. עם ההצלחה הגיעה גם התמודדות עם לחצים עצומים, חשיפה תקשורתית מוגברת, והתמכרות לסמים. לאחר מותו של וורהול ב־1987, בסקיאט נכנס לתקופה קשה. ב־12 באוגוסט 1988, בגיל 27 בלבד, מת ממנת יתר של הרואין. הוא הצטרף למועדון 27 המפוקפק של כוכבים פורצי דרך שהופיעו כמו כוכבי שביט בשמי התרבות, חיו באופן הרסני ומצאו את מותם בגיל הצעיר כל כך: ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס, איימי וויינהאוס ועוד.
אם אתם רוצים להכיר יותר את דמותו וקורותיו של בסקיאט אני ממליצה מאוד על שני סרטים: האחד הוא דוקומנטרי The Radiant Child שכולל ריאיונות עם האמן והשני הוא עלילתי, BASQIAT, שנוצר על ידי ג'וליאן שנאבל, בעצמו צייר טוב שהיה גם חבר ומעריץ של בסקיאט. בונוס: דייויד בואי מופיע בתפקיד אנדי וורהול.
