מגן הדוד של לואי ארמסטרונג
גיא פולת
הוא היה אחד מנגני הג'אז המובילים בעולם, ועד היום נחשב לחצוצרן המפורסם בהיסטוריה. למרות שלא היה יהודי, הוא ענד כל חייו על צווארו שרשרת מגן דוד שלא הוריד לעולם. השרשרת היתה תזכורת למשפחה יהודית שעזרה לגדל אותו - ואף סייעה לו לרכוש את כלי הנגינה הראשון שלו. סיפורו של המוזיקאי הנודע שנפשו נקשרה בנפשה של משפחת קרנופסקי - ואיזו שערוריה התעוררה כשהופיע בישראל?
לואי ארמסטרונג ותליון המגן דוד. צילום: ספריית הקונגרס
"בלי היהודים הטובים האלה, היינו גוועים ברעב פעמים רבות. כל חיי אוהב את העם היהודי."
(Louis Armstrong, Louis Armstrong: in his own words : selected writings, page 9)
השנה היא 1907, בחודשי הקיץ הלוהטים של ניו אורלינס: ילד בן שבע דוחף עגלה מלאת פחם וגרוטאות ברחוב דרומי ומאובק בניו אורלינס. העבודה היא עבודה קשה של ניקוי בקבוקי זכוכית, סחיבת פחם, ודורשת מהילד גם לאמץ את קולו הצעיר בצעקות: צעקות דחיפת העגלה הכבדה וצעקות כדי למשוך לקוחות. בערב, לאחר שתם יום העבודה, במקום ללכת לביתו, הוא הולך לאכול ארוחת ערב עם המשפחה שהעסיקה ואימצה אותו באופן לא רשמי, משפחת קרנופסקי – זו משפחה של יהודים ליטאים עניים, מהגרים טריים מאירופה. אחרי האוכל, אם המשפחה, טילי, מרימה את התינוק, דיוויד, על הידיים ושרה לו את שיר הערש Russian Lullaby – והילד מצטרף אליה לשירה.
כמו יהודים רבים אחרים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בני משפחת קרנופסקי נמלטה מתחום המושב ברחבי האימפריה הרוסית (היום ליטא) והגיעו לארצות הברית, חסרי כל. הם התיישבו בניו-אורלינס, באחת מהשכונות העניות בעיר, שכונה שמרבית תושביה היו אפרו-אמריקאים. הם הקימו עסק קטן של איסוף ומכירת גרוטאות ברחבי העיר, ובלילות היו מוכרים את שללם בעגלות פחם ברובע האדום של העיר. לתפעול העסק הם רכשו שני סוסים ועגלות, וגייסו לא מעט מילדי השכונה העניים לעבוד עבורם (רק ב-1936 נחקק בארה"ב חוק האוסר על העסקת ילדים מתחת לגיל 16).
לואי ארמסטרונג, 1947. צילום: Harry Warnecke and Gus Schoenbaechler. National Portarait Gallery
לילד הזה, שעדיין לא ידע שיגדל להיות אחד מנגני הג'אז החשובים בעולם, קראו לואי ארמסטרונג, או "סאצ'מו", כשם חיבה. שנים אחר כך, כשהיה כבר כוכב עולמי, קיבל ארמסטרונג שרשרת מגן דוד מוזהבת מחבריו אייב ופרנסס דונן, בעלי חנות תכשיטים בלוס אנג'לס. ארמסטרונג ראה במגן דוד תזכורת לימים שהעביר עם "המשפחה היהודית שלו" כפי שנהג לכנות את משפחת קרנופסקי ולילד העני שהיה בניו-אורלינס, ולא הוריד אותו מעולם. הילד הקטן שכל כך היה זקוק לתמיכה ודחיפה – ומצא אותה אצל משפחת מהגרים יהודית ענייה מליטא.
לואי ארמסטרונג נולד באוגוסט 1901 בניו-אורלינס. אמו היתה אם יחידנית שנאלצה לעבוד מהבוקר ועד הערב כדי לפרנס אותו ואת אחותו. בגיל 7 הוא גויס לעבודה בעסק של משפחת קרנופסקי. העבודה הזו שינתה את מסלול חייו, וגרמה לו להפוך לבן בית בקרב המשפחה – וגם לפתח רגשות קרבה ואהבה לעם היהודי כולו.
העבודה אצל משפחת קרנופסקי לא היתה קלה, כפי שהעיד ארמסטרונג עצמו. "הקרנופסקי תמיד קמו לעבוד בחמש בבוקר, ואני הייתי שם יחד איתם," כתב שנים אחר כך. "הם נתנו לי הרגשה שיש לי עתיד".
התחושה הזו, שיכול להיות לו עתיד, לא היתה רק בגלל העבודה והמשכורת ששולמה לו. משפחת קרנופסקי הפכה עבורו להיות מעין משפחה מאמצת. כזו שנטעה בו את האהבה למוזיקה, ולא פחות חשוב: את האמונה שהוא יכול להיות מוזיקאי טוב.
הם גם עזרו לו לרכוש את כלי הנגינה הראשון שלו. יום אחד, כשהוא ומוריס קרנופסקי, אב המשפחה, נסעו באחד מרחובות הרובע הצרפתי של ניו אורלינס, צדה את עיניו של לואי קורנית [סוג של כלי נשיפה דמוי חצוצרה – ג.פ] ישנה וחלודה. הקורנית עלתה 5 דולרים, סכום עתק עבור ילד עני בניו אורלינס של אותם הימים. עבור לואי, היה מדובר בחלום בלתי מושג. מוריס, שראה את הניצוץ בעיניים של לואי, החליט לעודד אותו לרכוש את הקורנית. הוא נתן לו מקדמה של שני דולר על חשבון שכרו, כדי לתת לו תמריץ לרכישת החצוצרה. במשך כמה שבועות לואי חסך חמישים סנט מדי שבוע, עד שהיה ביכולתו לרכוש את הקורנית. "הקורנית היתה שחורה ומטונפת, אבל בעיניי – יפהפה. מוריס ניקה אותה, שימן אותה וביקש שאנגן משהו. למרות שלא ידעתי לנגן, מוריס מחא לי כפיים כאילו זה היה הסולו הכי טוב ששמע בחייו", סיפר ארמסטרונג.
כשמכר את מרכולתו בעגלת הגרוטאות ארמסטרונג השתמש בקרן פח פשוטה לקרוא ללקוחות. יום אחד, הוא הוריד את הפייה של הקרן, סגר ופתח את הפתח שלה באצבעותיו – וגילה שכך הוא יכול להפיק ממנה מנגינות. ילדי השכונה היו נוהגים להתאסף סביבו, והוא ערך להם הופעות פרטיות. אמצעי התשלום עבור ההופעות של לואי היו בקבוקים ריקים שהביאו הילדים, ושאותם מכר אחר כך. לימים אמר על ההופעות המאולתרות האלו "הילדים בשכונה אהבו את זה, וגיליתי שאני יכול לנגן סוג כלשהו של מנגינה. מנגינה הרבה יותר מוצלחת ממה שהצלחתי בפעם הראשונה עם מוריס".
לא רק הנגינה של לואי הושפעה מקרונפסקי, אלא גם הדרך בה נהג לשיר בקולו העמוק. "בגיל 11 התחלתי להבין שזו היתה המשפחה היהודית שנטעה בי את האומץ לשיר מהלב. הם עודדו אותי לשיר ולהמשיך", כתב.
בזכות התמיכה והעידוד שלהם, ארמסטרונג החל להאמין בסיכויו להיות מוזיקאי. "עוד כילד, האנשים שעבדתי אצלם באמת דאגו לעתיד שלי במוזיקה. הם ראו שיש לי מוזיקה בנשמה, ורצו שאהיה מישהו בחיים האלה, והמוזיקה הייתה הדרך לשם. הם העריכו כל מאמץ שלי", שיתף.
