היסטוריה יהודית, גם פולנית
מאת פרופ' משה רוסמן
CATEGORICALLY JEWISH, DISTINCTLY POLISH]
הוצאת ליטמן לייבריירי בשיתוף אונ' ליברפול
"אין הנחתום מעיד על עיסתו". אולם ייתכן שמותר לו להסביר ממה היא מורכבת.
להלן כמה הרהורי היוצר על מהותה של יצירתו.
הספר הזה מהווה סקירה תמטית, לעומת כרונולוגית, של מרכיבי מפתח בחוויה היהודית ב"פולין" (בעצם הרפובליקה הפולנית-ליטאית [Rzeczpospolita Polsko-Litewska] שהתקיימה רשמית מ-1569 עד 1795) במאות הט"ז-י"ח. מדובר ביחסים בין יהודים ואחרים, הקהילה היהודית המאורגנת, חיי נשים יהודיות, וחסידות. בנוסף יש חטיבה המנתחת את האופנים בהם ההיסטוריוגרפיה הציגה את ההיסטוריה הזאת, מ"האסכולה הירושלמית" של האוניברסיטה העברית דרך חוקרי ארה"ב ופולין מאז השואה, ועד לתערוכת הקבע של מוזיאון "פולין", עתיר הפרסים, בוורשה של היום.
יהודית חד משמעית, גם פולנית במובהק מאפיין את היחס בין היהודים לפולין כ"נישואי נוחות" בהם השותפים קשורים לא על ידי אהבה אלא אינטרסים, ובכל זאת הם קשורים. לפעמים, מתוך תרעומת או תשכול, אחד מהשותפים מתעמר בזוגתו ואולי מתוך כך אף פוגע בעצמו. אבל שניהם נשארים בהסדר כי, כללית, הוא מקדם את התנאים המאפשרים לשותפים לחיות בכי טוב. היחס הזה היה דינמי. מעבר למנות לא מבוטלות של רדיפות ומשברים, הוא מאופיין בכללותו בהישגים ויציבות; דהיינו שהסיפור של יהדות פולין הוא יותר הגשמה והצלחה מאשר אפליה וסבל.
הספר מאתגר כמה מוסכמות היסטוריוגרפיות. למשל, המשבר החריף בעקבות גזירות ת"ח-ת"ט באמצע המאה הי"ז לא השתרע עד למחצית המאה הי"ח, כפי שנטען בעבר, אלא היתה התאוששות משמעותית כבר במשך כשנות דור. במקום להיוולד מתוך תנאי דיכוי והתרוששות, החסידות התעוררה בנסיבות של חיוניות ויצירה. לפי הבנתי, היהודים ראו את המסגרת הפוליטית-כלכלית הפולנית לא כעריצית ודורסנית אלא כלגיטימית, ובקשו לשחק בה תפקיד מוכר ומשמעותי.
ביסודם של נישואי הנוחות היהודיים-פולניים רבץ הפרדוקס של ניכור הדדי בין יהודים ופולנים בצירוף אינטרסים והשקפות משותפים. כלומר, אירגון חברתי מיוחד, שפה ודת זרות, מול אינטרס כלכלי, לרוב משותף, קבלת הנחות יסוד באשר לניהול הכלכלה וטיב השלטון הפוליטי, ודת פופולרית המטובלת במאגיה ואמונה בשדים. בנוסף, התרבות החומרית של היהודים---אוכל, מוזיקה, ביגוד, אדריכלות וכו'---היתה במידה רבה גירסה מובחנת של תבניות פולניות.
אחת התרומות העיקריות של אותה אסכולה היסטוריוגרפית ירושלמית היתה לגשת לנושא תולדות היהודים מתוך ראיית היהודים באשר הם כפעילים בעיצוב ההיסטוריה שלהם ולא אובייקט סביל של החלטות ופעולות של אחרים בלבד. לא רק קורבן, גם בעל כח ויוזמה. כמו כל עם, היהודים שיחקו את הקלפים שההיסטוריה כביכול חילקה להם, אך גם חילקו קלפים משלהם לשחקנים האחרים.
יהודית חד משמעית, גם פולנית במובהק מאמץ את העמדה הזאת מותאמת ליהדות פולין. חקרתי כיצד הגורמים השונים במדינה הפולנית התייחסו ליהודים אך גם כיצד היהודים התייחסו לשלטונות, לכנסיה, לאצולה, לעירונים, לכפריים וגם לקהילות יהודיות אחרות. ניסיתי להראות פעלנות (agency) יהודית כגון בדרך שהם עמדו על זכויותיהם בתחומי המגורים והכלכלה כתושבי הערים ואף הצליחו להרחיב אותן; או במאמציהם לשמור על סמכויות האוטונומיה היהודית; או בעיצוב התנועה החסידית כתנועה מודרניסטית המסוגלת להתמודד עם אתגרי המודרנה.
הספר גם לא נמנע מלבדוק נושאים שלאו דווקה היו לכבודם של יחידים וקהילות. לדוגמה, מדובר כאן בין היתר באלימות יהודית, חבות בלתי אחראית של קהילות מסויימות, התנהגות לא מכובדת בעקבות גזירות ת"ח-ת"ט, שניות כלפי השלטונות, מגבלות האוטונומיה ועוד.
מצד שני אינני רואה תיאורים של הישגים של היהודים כאפולוגטיקה מיניה וביה. ניתן להעריך תופעות כמו סולידריות קהילתית, חוסנם של מוסדות לימוד התורה בפני תלאות מלחמות וגזירות, יעילותן של שיטות אירגון החסידות או צבירה הדרגתית של הון תרבותי על ידי נשים יהודיות בצורה מאוזנת, בלי לשבח אותן ולהרים אותן על נס.
הספר עוסק רבות בחוויות נשים, הן באקראי בפרקיו השונים והן באופן ממוקד בחטיבה המוקדשת לנושא זה. ניסיתי להראות שאכן אפשר לכתוב את תולדותן של נשים יהודיות (herstory) בהקשר הפולני וכן להבין כיצד המימד הזה של ההיסטוריה מתמיר את כל הסיפר. כאמור ההיסטוריוגרפיה של המאה העשרים הדגישה את היהודים כבעלי פעלנות. במסות אלה רואים נשים כפעילות, מעצבות, מאתגרות, קובעות. טענתי היא שמעמדן של נשים להלכה היה כמשקיפות מבחינה תרבותית ומאפשרות (facilitators) מבחינה חברתית. אולם, במשך התקופה התהליך הכללי של דמוקרטיזציה של הידע הוביל, בהדרגה, לשינוי יסודי בתפקידן התרבותי, ממשקיפות למשתתפות. בו בזמן תפקידן החברתי כמאפשרות נשאר ואף התחזק. כמו כן, ניתן ללמוד כאן על התנגדות נחרצת לכל שינוי בתפקידים מיגדריים.
בתלמוד נאמר: "אין בית מדרש ללא חידוש" (חגיגה ג.). דרך אחת להבין את המימרה הזאת היא שעצם המטרה של המחקר והדיון הוא ליצור ידע חדש. מי יתן וקוראי יהודית חד משמעית, גם פולנית במובהק ירגישו שמהספר למדו משהו חדש, ראוי ואולי אף מועיל.
