CAR-acter. מכוניות עם אופי.
טל אבן, Even Better
הטכנולוגיה בכלי רכב רצה קדימה בקצב מסחרר אולם מבלי משים, היא לעיתים משאירה מאחור את האופי הייחודי ואת הנשמה של כלי הרכב.
אז למה בעצם מציאת רכב עם אופי מיוחד הופכת משימה קשה יותר ויותר?
---
מראשית ימי המוטוריקה התחבורתית, אי שם בסוף המאה ה-19, נוצרו מכוניות נוסעים, שרק מעטות מהן זכו להיחשב לאייקונים מוטוריים עד עצם היום הזה, מהן יחידות בודדות ויקרות מפז ששרדו, והגיעו אל אספנים ששומרים עליהן מכל משמר.
מה הופך דגם של רכב לאייקוני, והאם כלי רכב בני זמננו יזכו בעוד עשרות רבות של שנים להיחשב כאלה על ידי אספני העתיד?
על החיבור בין רגש לטכנולוגיה בכתבה הבאה.
---
השנה היתה 1894. קארל בנץ חשף את פאר יצירתו, כרכרה ממונעת במנוע בעירה פנימית, אליה מייחסים את תואר "רכב הנוסעים הראשון, שיוצר בייצור "המוני" ".
אז המוני זה לא היה, בטח בהשוואה לעידן הנוכחי, ובאותה השנה יוצרו 67 יחידות מאותה "מכונית", "Benz Velo" היה שמה. בשנה שלאחר מכן כבר הוכפל קצב הייצור, וכך גם הספק המנוע שהניע את הוולו ההיא, מ-1.5 כ"ס ל-3 כוחות סוס אימתניים, שהספיקו כדי להביא אותה ל-19 קמ"ש מקסימליים, בסיוע גיר אוטומטי (!) בן 3 הילוכים.
הדגם יוצר לאורך כ-8 שנים, עם כ-1,200 יחידות שיצאו משערי המפעל הקטן במנהיים שבגרמניה.
כמעט 130 שנים לאחר מכן, הכרכרה הזו נחשבת אייקון, כשאיתה מתחיל כל מבקר שימצא עצמו במוזיאון המרשים של מרצדס, המספר כמנהרת זמן את היסטוריית מותג הכוכב משטוטגרט, מראשיתו ועד ההווה.
במרוצת השנים נולדו עוד ועוד אייקונים מוטוריים, מהפורד T דרך פולקסוואגן חיפושית, שהחלה דרכה כגרסת ההמונים לפורשה 911, אייקון בפני עצמה, סיטרואן דה שבו ו-DS, דרך יגואר F Type היפיפייה, המיני מיינור והאסטון מרטין DB5 ועד ללמבורגיני קונטאש, פרארי טסטה-רוסה ובוגאטי ויירון, כמו עוד רבים וטובים שנחשפו במרוצת השנים.
היו מהרכבים הללו שזכו להפוך לאייקונים בזכות מראה יוצא דופן, טכנולוגיה פורצת גבולות או סתם כי לוהקו לסרטי פולחן (ג'יימס בונד, מיסטר בין או הג'וב האיטלקי). כל רכב אייקוני באשר הוא, קיבל את התואר הנכסף מסיבות שונות, אך את כולם מאחדות תכונות מסוימות; לכולם יש אופי המייחד אותם. לכולם יש נשמה.
---
מפגשי אספני מכוניות ענתיקות כיום מקבצים מספר מכוניות מהעבר, ומה שמאפיין ומאחד אותם הם האהבה שלהם למכוניות הלא מושלמות שהם מחזיקים, והסלחנות הרבה שלהם לתקלות שמופיעות בהן.
זה לא שהן היו מהירות כברק, אמינות במיוחד או מפנקות בהכרח.
רמת הבטיחות שם היתה מאד נמוכה ורמת האווירודינמיות של חלקן היתה כשל מקרר ביתי.
ברכב כזה לא היה מזגן, הגה כוח או מערכת שמע משובחת, עדיין, בעליו מביט בו ארוכות, לוקח ומעביר עליו מדי פעם משיכת סמרטוט, ספק כדי להסיר מעט אבק, ספק כדי לחוש ולנוע על קימוריו של הרכב.
---
המכוניות של המאה ה-21, ובמיוחד של השנים האחרונות מציגות לראווה טכנולוגיה. המון טכנולוגיה.
כיום, גם בכלי רכב עממיים למדי, ניתן למצוא ריבוי של מסכי LCD , אם בלוח המחוונים, במערכת המולטימדיה או בבקרות האקלים, מערכות הבטיחות האקטיביות שאפיינו עד לא מכבר כלי רכב יקרים ויוקרתיים, נמצאות כיום כמעט בכל רכב שעוזב את מפעל הייצור שלו, גם אם מדובר ברכב סופר מיני;
בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטיה מנתיב או כמענה לפלישה לשטח מת שאינו פנוי, בלימת חירום אוטונומית בנסיעה לפנים וגם בגלישה לאחור, הפכו לחלק מרשימת מכולת ארוכה של מאפיינים נדרשים, בה אנו מצטיידים לפני סיבוב השופינג בו נבחר רכב חדש.
המכוניות גדלו מאד במימדיהן ביחס לסגמנט שלהן, הן מעוצבות וכוללות פנסי לד מלפנים ומאחור. חישוקי הגלגלים גדולים ומוקפדים במראם, והתחושה היא שהיצרנים השונים מנסים להקנות ערך ניתפס גבוה של "הכל כלול" ביחס למחיר סביר של הרכב, בדרך לעסקאות משתלמות למדי.
גנריקה
רק שזה נמצא ברוב כלי הרכב הנמכרים כיום. לעיתים רכבים מדגמים שונים כה קרובים זה לזה בתחושות, באבזור, בתפעול ואפילו במראה, שזה מעט מתעתע.
בחלק מהמכוניות המודרניות משהו באופי ובנשמה הלך לאיבוד בדרך. את הגריז החליף חשמל, את הכפתורים החליפו מסכי טאץ'.
---
כיום מנועים הרבה יותר חזקים מבעבר, יכולות כלי הרכב גבוהות בהרבה, ומחשבים הם אלה שגויסו למשימה המורכבת של שמירה עלינו וניהול הרכב. הנהיגה ברוב הדגמים הפכה קלה וסלחנית הרבה יותר, נעזרת אלגוריטמים, כשהיא מערבת פחות את הנהג ודורשת ממנו הרבה פחות יכולות נהיגה מיוחדות מבעבר. המכוניות הרבה יותר איכותיות, יש בהן הרבה פחות דרמות באופן ההתנעה, הפעולה, הנהיגה. הכל עובד. הכל יציב. מעט קר ומנוכר.
ואולי בשל כך, אין כמעט יצרן רכב גדול שלא מוציא כיום לפחות דגם רכב אחד, שיוכל להקים מועדון מעריצים סביבו, ולהפוך לאייקון נחשק, דרך יכולות סופר ספורטיביות מושחזות כפי למשל בחטיבת M של ב.מ.וו, יכולות גבוהות של תנועה בשטח כדיפנדר של לנד רובר, מראה מובחן וייחודי כמיני קופר, או דרך פריצת דרך וחיזוי העתיד המוטורי כטסלה. ישנם גם יצרנים שמייצרים כיום מכוניות טיול אולטימטיביות, כמו למשל רודסטרים קטנים ומופשלי גג של פורשה.
דגמים אלה ודאי ילוקטו גם בעתיד על ידי אספנים שמעריכים את הייחוד שלהם, רגע לפני שמכוניות תהפוכנה אוטונומיות לחלוטין, ושהמושג "לנהוג" יעבור מן העולם.
ואז, ניתן יהיה להגיד כי תם עידן.
