google-site-verification: googlef123004bcea29bff.html
top of page

חרדה וכעס – הדומה, השונה והמשותף ביניהם

חוה אוסטרובסקי- MSW

לכעס וחרדה  הרבה מהמשותף. האחד מעורר את האחר. בשניהם, קשה לזהות את הרגשות מאחורי הדברים.  הכועס והחרד – זקוקים לסוג של שליטה כדרך התמודדות. הבנת והרחבת התפיסה עשויים לשפר את השליטה הרגשית וההתנהגותית.

התגובות הפיזיולוגיות של אנשים בחרדה נראים, לכאורה, שונים מאנשים בכעס וזעם. אבל ההתמודדות עשויה להיות דומה: הטווח הרגשי מצומצם ברמות שונות.  בשעת כעס  עולה תסכול, זעם, קושי במיקוד עצמי, בהלה ועוד.  הרגשות הופכים לבלילה של כעס, ללא  יכולת זיהוי ומודעות מה הרגשות המציפים והמניעים את הרגש וההתנהגות.  בדומה, הנוטים לחרדה – מתקשים לזהות רגשות אחרים, מלבד חרדה  וחוסר אונים. במצבים בהם מאבדים את היכולת לראות את הרגשות המפעילים רגשות אלה. תגובות אלה מרחיקות ואינן מאפשרות אינטימיות וקרבה ורגשית.

יש הפונים לטיפול בבקשה לעזרה בהתמודדות עם כעס. כאשר למעשה הם מתמודדים עם חרדה בסיסית אשר מקורה  לרוב בעבר, במשפחת המקור.  החרדים ידברו על היותם דאגנים כרונים המגיבים למצבי לחץ ע"י כניסה למצבי "לחימה" (fight") ותקיפה,  במקום למצב "טיסה" (flight) התרחקות, או "קיפאון" (freeze) הישארות במקום עד יעבור הזעם. כאמור, לחרד ולכועס, טווח רגשי ותגובתי מצומצם, בשעה שמוצפים בעומס רגשי.

רגשות קיצוניים יוצרים עדשה (פריזמה) צרה דרכה מתבוננים. החרד עובר מהר מאוד לחשיבה  חוזרת ולדאגה שתוכנה  "מה אם…" כאשר רואה, בעיקר, מצבים קטסטרופליים. בעוד כועס עשוי לנהוג בדומה, עסוק בהאשמת האחר שגרם לו לכעוס "בגללך…" מכיר?.  לשניהם  צורך בשליטה על עצמם ועל האחרים.

שליטה עצמית עשויה להיות מלווה  בנוקשות  בניהול  עצמם ואחרים.  הנוקשות משרתת  התמודדות  עם חרדה בסיסית. מאותה סיבה, יש להם צורך לשלוט גם באחרים – שהאחר יעשה כל דבר כדי לצמצם את חרדתם. דהיינו: אם אגרום לך לעשות מה שאני זקוק לו, החרדה שלי תצטמצם. כאשר  האחרים לא נענים לצרכיהם – הכעס עלול להפוך בקלות להתקף זעם.  בעוד האדם המודאג הופך לחרד יותר, תלותי, לחוץ ולוחץ על האחר להרגיע אותו.

להמשך הכתבה

חוה אוסטרובסקי-8.jpg
bottom of page