google-site-verification: googlef123004bcea29bff.html
 

האדרת של מיכואלס: סיפורה של גלימה מלכותית בת 90 שנה

 

מוזאון העם היהודי  (לשעבר בית התפוצות)

אושי דרמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כששושנה מנדל, מומחית בשימור פריטי טקסטיל היסטוריים, קיבלה לידיה מארכיון ומוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור בירושלים את הגלימה והפאה המקוריים ששימשו את השחקן שלמה מיכואלס בתפקיד הראשי בהצגה "המלך ליר" בתאטרון היהודי במוסקבה לפני כמעט 90 שנה – נשימתה נעתקה.

עד גיל 10 התגוררה מנדל במתחם התיאטרון הממלכתי היהודי במוסקבה. היא הייתה בת יחידה להוריה, שעבדו בתיאטרון,  בשנת 1956 השתקעה משפחתה של שושנה בישראל, במסגרת עליית גומולקה. על סופם הטראגי של התיאטרון ומייסדיו, ביניהם גם על הרצח של מיכאולס, היא שמעה רק בבגרותה.

הגלימה והפאה של שלמה מיכואלס מ"המלך ליר" ממוסקבה 1935 מוצגות בוויטרינה מיוחדת, אנו – מוזיאון העם היהודי. באדיבות ארכיון ומוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים (צילום: שחר וזיו כץ).

ממרחק הזמן אפשר לומר שבכל הנוגע לזיכרון יהודי, העיקרון הוא פחות או יותר כזה: תאמרו לי לאיזו תנועה אידיאולוגית השתייכתם, ואומר לכם האם תזכו בתהילה ובכבוד, או שמא תצללו עמוק לתהומות הנשייה. כולנו שמענו על חנה רובינא, הגברת הראשונה של תיאטרון "הבימה" שגרפה כמעט כל פרס אפשרי, אבל מעטים מדי בישראל שמעו על השחקן, הבמאי והמנהיג התרבותי האגדי, שלמה מיכואלס. האמת ההיסטורית היא שבין שתי מלחמות עולם, רובינא ומיכואלס היו הכוכבים הגדולים של התיאטרון היהודי העולמי, שמרכזו היה בעיר מוסקבה. יום הולדתו ה-131 של מיכאולס הוא הזדמנות טובה לתקן מעט את עוון השכחה, לצד הצגת אותה גלימה מקורית מ-"המלך ליר" במוזיאון העם היהודי החדש שנפתח בשבוע שעבר.

מראשית דרכה של התנועה הלאומית היהודית, התקוטטה "השפה החכמה והצנועה", כפי שכינה יצחק בשביס זינגר את היידיש, עם אחותה הצעירה והיפה ממנה – העברית. סיפור היריבות על פיתחון הפה של היהודי החדש, התעצם בשנת 1908, בוועידת צ'רנוביץ', המשיך במלחמת השפות של הטכניון, והגיע לגילוייו האלימים בהקמת "גדוד מגני השפה העברית", שחבריו המתינו בסמטאות אפלות לכל יהודי שהעז לפטפט בדיאלקט היידי הגלותי. היריבות הזו מספקת גם את הרקע ההיסטורי לסיפור שלנו.

להמשך הכתבה 

אושי דרמן.jpg
1080-5.jpg
museon.png