ידידי מקפה כסית? כשלאה גולדברג הייתה האישה היחידה בחבורה
מרים זקהיים
בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת איכלסה את בתי הקפה בתל אביב חבורת כותבים צעירים. "חבורת יחדיו". הם התיימרו להיות הביאליקים של הדור החדש. לאה גולדברג הייתה לכאורה אחת מהם, אבל הצצה ליומניה ולהקדשות שהקדישו לה חברי הקבוצה מגלה בדידות גדולה. האם לעובדת היותה אישה היה קשר לזה?
-
לאה גולדברג בנערותה. באדיבות ארכיון גנזים.
מערכת היחסים הזו לא הייתה מאוזנת כבר מהרגע הראשון.
הוא – אברהם שלונסקי – מי שנחשב אז ל"מאסטרו" של השירה העברית המודרניסטית בארץ ישראל, משורר ועורך בחסד שחלם (ופעל כדי) לרשת את מקומו של ביאליק כמשורר הלאומי החדש.
היא – לאה גולדברג – אישה אירופאית צעירה, מוכשרת ומשכילה להפליא אך חסרת ניסיון בכל הנוגע לבוהמה העברית החדשה.
שנות השלושים רק החלו, ושלונסקי בדיוק הוביל מהפך בשבועון הספרותי "כתובים". הוא ראה את עצמו יוצר מודרניסטי וחלם להחליף את הגוורדיה הישנה. השבועון, שיצא לאור בתחילה ביוזמתו של ביאליק, שינה את אופיו בהובלתו של שלונסקי: הוא הפך את יחסו כלפי ראשי אגודת הסופרים, איבד את חסותה של אותה אגודה, וניהל מלחמות ספרותיות קולניות נגדה ונגד כל מה שהיו הספרות והשירה העבריות עד אז.
יחד עם אליעזר שטיינמן (שהיה העורך הראשי) חיפש שלונסקי כותבים רעננים, מודרניסטים כמוהו, שיחזקו את עמדתו ומעמדו.
במהלך חיפושיו, חבורה של כותבים צעירים מקובנה הליטאית שפרסמו את יצירותיהם בעיתון היהודי הצנוע "פתח" והוציאו לאור את הקובץ הספרותי "פעם", משכה את תשומת ליבו. שלונסקי יצר איתם קשר (בתחילה באופן קולקטיבי, כקבוצה. רק בהמשך התפתח הקשר האינדיבידואלי עם לאה גולדברג עצמה), והחל לפרסם את יצירותיהם ב"כתובים".
