הוויכוח המר על המזון החריף
גל מנלה
רבים חושבים שתרבויות שהתפתחו באזורים חמים פיתחו העדפה לאוכל חריף, כהגנה מפני זיהומים. אך מחקר חדש קובע: הראיות לא משכנעות
מדוע אנחנו אוהבים תבלינים? מדוע אנשים שונים מעדיפים כמויות שונות של תיבול באוכל שלהם, ומדוע מטבחים שונים ברחבי העולם נבדלים אלה מאלה בכמות התבלינים שבהם נעשה שימוש? רבות מההשערות שמנסות להשיב על השאלות הללו קשורות לתחום הגסטרונומיה הדרווינית – שמנסה להסביר העדפות קולינריות על ידי הצגתן כהתאמות אבולוציוניות שמקנות יתרון למחזיקים בהן.
אחד ההסברים היותר נפוצים לתופעה הוא ההשערה האנטי-מיקרוביאלית. היא גורסת שהשימוש בתבלינים וההעדפה לטעמים חריפים ומורכבים התפתחו כמנגנון הגנה מפני מחלות זיהומיות, הקשורות למזון מקולקל. יש תבלינים רבים שנמצא כי ביכולתם לחסל חיידקים, פטריות ומחוללי מחלות פוטנציאליים אחרים. ההשערה היא שתיבול מסיבי של מזון עשוי להקטין את הסיכון למחלות שנגרמות ממזון מזוהם, כך שמי שנוטים לצרוך מזון כזה נהנים מיתרון אבולוציוני.
