ניתוק ילדים מבוגרים מהוריהם המבוגרים – ניכור משפחתי בגיל מבוגר –
קיים טאבו תרבותי בכל הנוגע לריחוק והתרחקות במשפחה. על אחת כמה וכמה כאשר הדברים מתרחשים בין צאצא מבוגר להוריו המבוגרים יותר, אותו יזם הבן/בת. אדם המתרחק מהוריו מתמודד לרוב עם שיפוטיות המשפחה והסביבה הקרובה והרחוקה. במקרים רבים, ההורים וכן הילדים אינם משתפים אודות הנתק ומתרצים זאת בסיבות אובייקטיביות לכאורה. קשה לשמור "סוד" לאורך זמן מבלי להתמודד עם שיפוט הסביבה אשר מסרבת לקבל את הסיבות הרגשיות, בעיקר לנתק. .
במפגש כזה, כדי להפעיל את "בלוטות" הרגש אנשים משתמשים באמירות כמו: אמא יש רק אחת, ההורים עשו כמיטב יכולתם, אמא תמיד אוהבת ועוד. האמירות נוגעות בעיקר במיתוסים וקלישאות המתייחסות לאמהות; דהיינו שכל האמהות מטפחות, שאם אוהבת ללא תנאי, שאהבה אימהית היא אינסטינקט.ועוד.
במקרים רבים התפיסה שבוגר מתרחק מהוריו עושה זאת כפעולה ענישה, אימפולסיבית ולא בוגרת. מחקרים הוכיחו שרוב המתנתקים מגיעים להחלטה לאחר שנים של התלבטות, ניסיון לתקן, שימוש באסטרטגיות שונות כגון התרחקות והתקרבות ובדיקת מרחק מוגן אשר יאפשר קרבה, מבלי להמשיך להיפגע. לעומת זאת, כאשר הורה מתרחק מלילד מבוגר ההנחה התרבותית היא שחייבת להיות לכך סיבה מוצדקת, אין ברירה וכמוצא אחרון.
