לב מדמם: 'אימהות אבודות' – סרט ומחשבות
פרופ' עמיה ליבליך
את הפנייה לסרט הדוקומנטרי "אימהות אבודות"בבימויה של ציפי ביידר, העוסק בנשים שמסרו את התינוק/ת שלהן לאימוץ לפני שנים רבות, קיבלתי משני מקורות. הראשון היה מאבי אופיר, העובד הסוציאלי שהנחה את קבוצת האימהות הזו, מיזם מקורי לחלוטין, ובמקרה לגמרי השתתף אצלי לאחרונה ב"קפה מוות". והשני, שהתרחש כשבוע לאחר מכן, היה מהרב-דוקטור איריס יניב, שאותה ראיינתי לצורך מחקר שאני עורכת כעת. כפילות זו גרמה לי לעצור במירוץ החיים, ולפנות מקום לצפייה. וזה היה שווה כל רגע ויותר!
אנחנו רגילים לחשוב על תופעת האימוץ משתי נקודות מבט: של הילדים המאומצים, ושל הוריהם המאמצים. הפסיכולוגיה של הילד המאומץ נדונה הרבה בספרות ובפרקטיקה, כולל ילדים מאומצים ישראלים, או שמיובאים אלינו מארצות רחוקות ומתרבויות זרות. עולמם של הורים מאמצים אף הוא תואר ונחקר מנקודות מבט רבות. בארץ מקובלים סלקציה, הכשרה ומעקב על הורים מאמצים, עד שהם זוכים לקבל ילד ממשרד הרווחה לידיהם. בנוגע לאימוץ חוצלארץ – רב הנסתר על הגלוי. פוליטיקה, כספים ושחיתות מעורבים לפעמים, אך המעוניינים לאמץ מוצאים בדרך כלל רשתות מידע שמסייעות במהלך המורכב הזה.
