זמן מחוץ לזמן
חוה אוסטרובסקי
חווית הזמן שלנו השתנתה. פעם בעבר הלא רחוק, היינו מופעלים באמצעות אירועים, התחייבויות, לוח זמנים צפוף, שיגרה. בימים אלה, בשבי הקורונה, הימים השתנו והפכו לפחות פעילים, יום רודף יום כאשר חוסר הודאות קבע יתד בחיינו. "בתמורה" קיבלנו חזרה שעות חיים שהיו בעבר מלאים לפעמים עד אפס מקום בהתרוצצויות בין המטלות השונות. עכשיו כשיש לנו יותר זמן, אנחנו עושים יותר או פחות?
העבר, ההווה והעתיד השתנו. בעבר קבענו מראש תוכניות מבלי לחשוב פעמיים. כיום קשה לקבוע ולהתחייב לטווחים קצרים וארוכים. כיום, קשה לתכנן לטווח ארוך מבלי שתעלה מחשבה – מה יהיה עם הקורונה? צמודים לחדשות, כמה אנשים חלו... ריחוק חברתי... מסכות...חיסון וכדומה. לעתים נראה כאילו מעולם לא היה עולם אחר לפני הגעת הנגיף. הדבר מקשה למקם את עצמנו בתוך סיפורי החיים של עצמנו. איפה היינו? לאן אנחנו הולכים? מה עלינו לעשות? עושים תוכניות עתידיות?
מה שיש לנו עכשיו בוודאות את היום שלפנינו, או לכל היותר השבוע הנוכחי. דבר לא ברור מעבר לכך. מה שמנהל את הדברים לא תלוי בנו אלא בהתנהגות הוירוס. בתקופה זו מה שמנהל אותנו אלה שאלות קיומיות ומהותיות כמו: עבודה, קשרים חברתיים, לימודים, בתי ספר, מצב כלכלי, קרבה/מרחק ממשפחה וכדומה.
בתקופה זו, החיים בנויים בעיקר סביב הבית. הימים מורכבים מרצף של אפשרויות ומטלות קטנות אשר נדחו כאשר היינו עסוקים. רבים מבלים יותר זמן עם בני משפחה. ישנם המנצלים תקופה זו לעשות את כל אותם ה"פרויקטים" שדחו ל... יום אחד כש... כמעט כולם עסוקים בשעות מסך ועוברים בין חדשות, סדרות ומשחקים. מעבירים את הזמן באמצעות הסחות דעת כמו סידור ארונות, מדפי ספרים, מחסן וטיפול בניירת שסוף סוף נמצא לה הזמן.
באופן טבעי, אנשים רוצים להרגיש שבסוף היום עשו משהו יעיל, חשוב ומשמעותי. האפשרויות הפכו למצומצמות יותר. נכון, תמיד יש את הדברים שעלינו לגרום לעצמנו לעשות ואשר נדחו בלי סוף. אך האם זה מספיק ומספק? לפעמים כן, כשאין אפשרויות אחרות, גם עשיה "קטנה" יכולה לגרום להרגשה טובה.
אפשר להתגעגע לעבר אבל אפשר לאמץ נקודת מבט חדשה, גם אם פירושו ויתור על נוחות העבר ואימוץ הכאן ועכשיו. להתחיל להניע מחדש בתנאים החדשים. כמו מכונית, כשצריך להתניע מתניעים ומרגישים את האצה והתנופה עם ההכרח בערנות ושימת לב למתרחש. להתבונן בתנאי הדרך ולנהוג בהתאם.
אולי מערכת היחסים החדשה שלנו עם הזמן מסתכמת באיכות תשומת הלב שלנו לפרטים. בהרף עיין כמעט, נכפה עלינו להסתפק וליהנות מהרגיל והפשוט, למצוא את הדברים שיסבו לנו שמחה. ימים אלה מבקשים מאיתנו להתאים את עצמנו למציאות יומיומית פשוטה, ללא תחכום רב. להתעסק במה שקורה ברגע זה ולקבל את מה שבא, פחות או יותר. להתנהל כאילו אין שעון על הקיר ובידיעה שהמחר יגיע – זה הכל. לדעת שאנחנו עכשיו במה שיש לנו כרגע, לגלות גמישות ויצירתיות, לחיות בחוסר ודאות, ללמוד לחיות עם מה שיש לנו שליטה ומה שאין לנו שליטה ולהתנהל בהתאם.
לימים טובים של חזרה לשגרה הישנה.
