איך להינצל מהתמכרות דיגיטלית
גיל רבי
למי שעוד לא שמע או הכירה, 'איזון דיגיטלי' הוא תחום תוכן יחסית חדש אך מאוד מדובר ומשמעותי בשנים האחרונות, שאפשר להגדיר בשאלה: איך אנחנו יכולים לחיות בשלום עם הטלפון והמסכים בחיינו? ובשאלה קצת יותר מושקעת: איך אנחנו יכולים להשתמש במסכים בחיינו באופן שוטף, ועדיין לשמור על תשומת הלב והזמן שלנו לעצמנו, ולחיות חיי יומיום רגועים, אפקטיביים ושמחים. נשמע די בדיוני, לא?
אז זה לא בדיוני, ואפילו די הכרחי. המהפכה הדיגיטלית שזכינו לחיות בעיצומה, משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו, ולא צריכים נתונים סטטיסטיים בשביל להוכיח את המשפט הזה. זוכרים את הפעם ההיא שעוד לא קמתם מהמיטה וכבר הייתם בסטרס מכל ההתראות של הטלפון? או שמצאתם את עצמכם גוללים ברשת החברתית שעה יותר ממה שציפיתם על חשבון השינה? או שנתקעתם בשירותים וחשבו שמתתם אבל בעצם בחרתם נעליים חדשות שלא התכוונתם לקנות? הסיטואציות האלו הפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום של רובנו, ואלו הן כמובן רק קצה הקרחון.
אבל עד כאן לא חידשתי יותר מדי. כולנו יודעים שאנחנו מכורים ברמה כזו או אחרת למסכים שלנו, לטלפון, לרשתות ועוד. השאלה היא איך יוצאים מהלופ? איך נשארים מחוברים לעולם ולא נאבדים בתוכו? איך משתמשים בטלפון כמה שאנחנו באמת בוחרים ולא כמה שהוא בוחר בשבילנו?
בשביל לתת אור בקצה המנהרה – ניתן לדוגמא את ״וייז״. וייז היא אפליקציה ששינתה את פני עולם הניווט (וגם את המבנה המוחי שלנו שלא צריך יותר לאמץ אזורים הקשורים להתמצאות וקבלת החלטות, אבל על כך בפוסט אחר) וכולנו משתמשים בה על בסיס יומי / שבועי / כלשהו. וייז היא דוגמה מעולה לאפליקציה שאנחנו בוחרים להשתמש בה כאשר יש לנו צורך מסוים (הרצון להגיע מנקודה א׳ לנקודה ב׳) וכאשר היעד שלנו הוגשם, אנחנו אומרים לה תודה (לא לשכוח להגיד תודה לוייז) וסיימנו עם השימוש בה עד לפעם הבאה. היא לא שואבת אותנו, לא גורמת לנו לקנות מוצרים שלא התכוונו לקנות, לא ממכרת אותנו. אנחנו בוחרים בה כל פעם מחדש ובוחרים גם להפסיק ברגע שהיא שירתה את המטרה שלה.

