על פרחים ואנשים: הטבע האמיתי של חברי קיבוץ ניר עוז
מטלה בקורס שגרתי בלימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל, הובילה את עדן פיינברג סבח ואלון בוטבול לאורך מסע מטלטל שבסופו ספר מיוחד במינו. הם התחילו אותו כשני סטודנטים שהגיעו לקיבוץ ניר עוז ההרוס והצליחו לתפוס במצלמתם את כוחות הטבע שלא נכנעו אל מול ההרס והאובדן. הם סיימו אותו כשבידיהם מסמך אנושי עצוב, יפהפה ומרתק, שמוקדש לקיבוץ, לאנשיו ולפרחיו
יעל אינגל
כניסה לבית בניר עוז. כל בתי הקיבוץ צולמו מאותה זווית ומופיעים בספר "ניר עוז: פרחי גאולה ואבל".
בדומה לרובם המוחלט של אזרחי ישראל, השבעה באוקטובר שינה גם את חייהם של עדן פיינברג סבח ואלון בוטבול. שניהם בני 28, עובדים יחד כמעצבי מוצר באותה חברת הייטק ובזמנם הפנוי עוסקים בפרויקטים חברתיים שמערבים עיצוב אומנותי. הם הכירו אחד את השני בלימודי תקשורת חזותית בבצלאל, ונהיו חברים טובים בשנה השנייה ללימודים. כמה שבועות לאחר המתקפה על יישובי הנגב המערבי גוייסו שניהם והתגלגלו לאותה יחידת מילואים במרכז הארץ. באותו אוקטובר נוראי שניהם היו אמורים להתחיל את שנת הלימודים השלישית שלהם אבל המלחמה טרפה את הקלפים ולא נתנה מנוח לנפשם. שירות המילואים נתן להם משמעות, את התחושה שהם תורמים היכן שהם יכולים.
כשהלימודים חודשו, כמה חודשים מאוחר יותר, הגיעה עימם גם רשימת מטלות סטנדרטית של סטודנטים, שחייבו את עדן ואלון לתזז בינה ובין המילואים שלא הסתיימו. אחת מאותן מטלות הייתה במסגרת הקורס "עיצוב מערכתי – אינדקס" בהנחיית המעצבת נעמה טוביאס שבו התבקשו לערוך אינדקס – דרך להצגה שיטתית וברורה למידע. הם התבקשו ליצור אינדקס לגוף ידע שיאספו, כזה שיארגן את הידע בצורה תקשורתית ומעניינת.
כל התמונות בכתבה לקוחות מתוך הספר "ניר עוז: פרחי גאולה ואבל" , באדיבות הכותבים, למעט אם צוין אחרת.
