google-site-verification: googlef123004bcea29bff.html
 

בטיול ליוון וכמובן גם בטיול בעולם היווני המורחב יותר: אסיה הקטנה (מערב טורקיה של ימינו), סיציליה, מגנה גרקיה (דרום איטליה) איטליה, ואף במקומות רבים אחרים בהם התפשטה התרבות הקלאסית, כמו פרובאנס, ספרד תוניסיה, ירדן, ישראל ועוד אנו מבקרים בתיאטראות, בהם עולה, בין הייתר, נושא הטרגדיה היוונית.

טרגדיה היא סוגה של מחזה. היתה זו הדרמה המקובלת ביותר בתיאטרון היווני ובמידת מה, גם בתיאטרון הרומי. היא ראשיתה של התאטרון המערבי. משום כך העיסוק בנושא רלוונטי, לא רק למי משבקר בתאטרון עתיק, בטיול ליוון, אלא גם לשוחר תרבות המערב בכלל.

הטרגדיה צמחה על הרקע של יוון העתיקה, על רקע פעולות המאגיה. להקות של גברים רקדו ושרו, כשהם מחופשים לבעלי חיים, בדרך כלל כתיישים ועבדו לכוחות הפוריות. שיר תיישים זה הוא הגרעין הראשון לטרגדיה היוונית (תיש ביוונית – 'טראגוס' והוא סמל הפרייה והרבייה בטבע; שיר ביוונית הוא 'אודייי). יש הטוענים, שהשם ניתן משום שמשתתפי המקהלה לבשו עורות של תיש.

במאה השמינית והשביעית לפני הספירה, התפשט ברחבי יוון, פולחנו של האל דיוניסוס , שהיה לא רק אל היין, אלא גם אל הצמיחה, הפוריות ושמחת החיים. אל שיש בו אף מתכונותיו של אל עונות השנה: הסובל, מת וקם לתחייה. רבות מהמקהלות של הסוגדים לכוחות הפוריות, נעשו במרוצת הימים ללהקות שעובדי דיוניסוס ושיריהן, ריקודיהן התקשרו באגדות על עלילות דיוניוסוס .

לפי המסורת אדם בשם אריון (Arion), שחי בסביבות שנת 600 לפנה"ס, את פיתוח היסוד הדו שיחי של הדיתירמבוס (Dithirambos) . הוא זה שהפך את הדיתיראמבוס מאמנות עממית לצורה ספרותית. הוא הוציאן מכלל שירי לכת, לכלל שירי מקהלה, המופיעה מסביב למזבח האל דיוניסוס והוסיף את הדיאלוג - ראש המקהלה שר, המקהלה עונה. התיש , שהוקרב לכבודו של דיוניסוס, היה חלק חשוב מפולחן זה ולימים העניק לו את שמו.

להמשך הכתבה

sop-resize-400-גילי חסקין.jpg