אבל אני חייל, פולני: הלוחם היהודי שהפך למיתוס של גבורה בפולין
אושי דרמן
מקובל לחשוב שמימי מרד בר-כוכבא, שפרץ במאה השנייה לספירה, ועד הקמת הגדוד העברי של ז’בוטינסקי וטרומפלדור בזמן מלחמת העולם הראשונה, לא פעל גוף יהודי לוחם ומאורגן. ניתוח המהפך ההיסטורי שחל בתודעה היהודית – מפרעות קישינב ועד יהדות השרירים של נורדאו והקמת הפלמ”ח ולאחר מכן צה”ל – מונגש, בין היתר, בספרה הנהדר של ההיסטוריונית פרופ’ אניטה שפירא, “חרב היונה”.
אבל אנחנו נחזור הפעם אחורה בזמן לשנת 1794, זמן בו ממלכת פולין-ליטא העצומה מבותרת בידי שלושת המעצמות הגדולות של הימים ההם – רוסיה, פרוסיה ואוסטריה. הכוונה היא כמובן לחלוקה המפורסמת של פולין, שנותרה מאחור מבחינה כלכלית וצבאית, לאחר שלא השכילה להשתלב במהפכה הנאורה של המאה ה-18, בעודה מנציחה את שלטון האצילים והכמורה המסואבים.