google-site-verification: googlef123004bcea29bff.html
top of page

אמניות המאה ה-18

שלומית אורן 

להיות אישה אף פעם לא היה קל, ובמיוחד לא בתחום האמנות, אולם במאה ה-18, כאשר רוחות של שחרור החלו מנשבות במערב אירופה, ניכר כי לנשים היה קל יותר לזכות בהערכה ופרנסה בזכות יצירתן. הדבר נכון במיוחד לגבי צרפת שאחרי המהפכה הצרפתית, אולם גם לפניה הצליחו נשים כשרוניות ללכוד את תשומת הלב של מלכות ומלכים ולזכות באהדה ציבורית.

הבאתי כאן את סיפורן של ארבע נשים שבחרו באמנות כדרך חיים, והסיפור של כל אחת מהן יכול לשמש כתסריט לסרט הוליוודי, הודות לתהפוכות ההיסטוריה בשילוב עם אישיותן החזקה.

זהו פוסט רביעי בסדרת האמניות, קדמו לו פוסטים על אמניות הרנסנס האיטלקי, אמניות הרנסנס הצפוני ואמניות הבארוק.

 

אנג'ליקה קאופמן (1741-1807)

כמו אמניות רבות, למדה אנג'ליקה את מלאכת הציור מאביה, שהיה צייר שוויצרי שהתמחה בציורי קיר ונדד עם משפחתו בעקבות הזמנות הציור שקיבל. אנג'ליקה הצעירה שימשה כאסיסטנטית שלו וכישרונה הרב התגלה בגיל מוקדם. היא גם הפגינה כישרון רב בשפות ובמוסיקה, אולם בחרה בציור אחרי שנאמר לה שבתחום האופרה יש אנשים מפוקפקים רבים.

Angelica Kauffmann, Self Portrait, 1770–75

להמשך הכתבה

810_9454a2059.jpg
SO-ART.JPG
189653_38196014020c4ca482852ea6022d08e7~mv2.webp
bottom of page