עמנואל לסקר: הגאון שעל לוח השחמט ובין רעיונות התקופה
מילד פרוסי לדוקטור למתמטיקה ואלוף עולם בשחמט במשך 27 שנים—סיפורו של עמנואל לסקר, יחסיו הסבוכים עם איינשטיין, העימותים האינטלקטואליים סביב תורת היחסות והצל שחפפה האנטישמיות הנאצית על משחק המוחות
תצלום דיוקנו של עמנואל לסקר בזקנתו: הדפס כסף, שחור לבן, 12X16.5. על פי החותמת שבגב התצלום, הוא הופק על ידי סוכנות הידיעות הגרמנית Transocean, כנראה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים. מתוך ויקימדיה
ד"ר למתמטיקה עמנואל לסקר, אלוף העולם השני בשחמט, נולד בשנת 1868 בברלינכן (פרוסיה). אביו היה חזן בבית כנסת וסבו היה רב. אחיו הבכור של האלוף לעתיד, ברטולד, לימד אותו לשחק שחמט כאשר עמנואל עבר לברלין ללמוד מתמטיקה. בשנת 1901, בהמלצתו של המתמטיקאי הגרמני המפורסם דויד הילברט, הגיש לסקר באוניברסיטת ארלנגן את עבודת הדוקטורט שלו "על תיאוריית המודולים והאידיאלים", בת 100 עמודים, שפורסמה באותה שנה.
פרופסור נתן רוזן, עמיתו של איינשטיין במכון פרינסטון למחקרים מתקדמים, המייסד של הפקולטה לפיזיקה בטכניון, סיפר לי סיפור ששמע מהפיזיקאי הדגול. ב-1927הכיר איינשטיין בברלין את לסקר, אותו כינה "איש הרנסאנס" ו"אחד האנשים החכמים ביותר שפגשתי בחיי". רוזן הזכיר את הגישה השגויה של לסקר לתורת היחסות: לאחר פרסום התצפיות האסטרונומיות שאישרו את התוצאות של תורת היחסות הכללית, חתם לסקר על "הפמפלט של מאה המחברים" (1931) שביקרו את תורת היחסות. לסקר, שהיה בעל אינטלקט חזק, לא קיבל את היחסותיות של הזמן, שאותה ראה מיד כנובעת מהנחת היסוד של תורת היחסות – קביעות מהירות האור בריק. בהקדמה לביוגרפיה של לסקר, שנכתבה על ידי ז'אק האנק, מתייחס איינשטיין לביקורת המקורית, אך השגויה, שנתן לסקר על תורת היחסות. השחקן לא יכול היה להשלים עם המהפכה בתפיסות המרחב והזמן, שהביאה תורת היחסות.
