המלאך השומר של ילדי ירושלים: ד"ר הלנה כגן
כמה אנשים יכולים לזקוף לזכות עצמם הקמה ופיתוח של ענף רפואי שלם? בתחילת המאה הקודמת לא הייתה קיימת רפואת ילדים בארץ ישראל. אבל אז הגיעה צעירה אחת מאירופה, והקימה אותה, בשילוב נדיר של מקצועיות, עבודה קשה ומסירות, מאפס. זהו סיפורה של ד"ר הלנה כגן, רופאת הילדים הראשונה בארץ
ד"ר הלנה כגן. צילום: באדיבות המשפחה
"אילו השיגה ידי, הייתי סוגה בשושנים כל רחובות ירושלים ליקרך", את המשפט הזה כתב גבר אחד לא לאשתו או לאהובתו, אלא לרופאה שהצילה את חייה של בתו בת השישה חודשים.
המלאך השומר של ילדי ירושלים, ד"ר הלנה כגן, הייתה חלוצה במובן העמוק ביותר של המושג הזה. כמעט כל דבר שהיא נגעה בו היה ראשוני.
היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה הצעת עבודה ממכון המחקר הרפואי של אוניברסיטת ברן. היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה רישיון מהעותמאנים לעסוק ברפואה בארץ ישראל, וגם רופאת הילדים הראשונה בארץ. היא הקימה את מעון היום הראשון בארץ, את טיפת החלב הראשונה, ואת מחלקת הילדים הראשונה בבית חולים ארצישראלי.
ד"ר הלנה כגן בודקת תינוק במרפאתה. צילום: באדיבות המשפחה
ובכל זאת, למרות כל ההישגים המקצועיים הפנומליים האלה, האנשים שפגשו אותה במציאות זכרו אותה דווקא בזכות הלב הענק, הצניעות והאכפתיות שלא ידעה גבול. האשה הרצינית, שרכות דיבורה כיסתה על חריפות מקצועית ונחישות, ראתה את עצמה בפשטות כמשרתת הציבור. היא לא ציפתה, אף פעם, לתמורה.
כדי להציל את התינוקת שאביה כתב את המשפט הפותח את הפוסט, היא הגיעה לבית המשפחה, שידה לא השיגה לשלם לרופא אחר, במשך ארבעים יום רצופים כדי לעקוב אחר החלמתה ולתת לה את התרופות שנזקקה להן. כשההורים אסירי התודה שלחו לה זר פרחים, היא הגיבה בתימהון: "כל כך למה?"
הלנה כגן הגיעה לעולם בשנת 1889, בטשקנט שבאוזבקיסטן, אז חלק מהאימפריה הרוסית. כשמעסיקיו של אביה גילו שהוא יהודי, הם דרשו ממנו להתנצר או לעזוב את המפעל שניהל. הוא עזב, ובמשך שנים, עד שהקים במו ידיו מפעל עצמאי, המשפחה חיה בדלות.
הלנה המוכשרת, שהוריה לא יכלו לממן את לימודיה, נאלצה להישאר בבית. היא למדה בעצמה, בלי יד מכוונת של מורה, ולמרות זאת הצליחה להתקבל בסופו של דבר לגימנסיה הנחשבת ביותר באוזבקיסטן.
