או"ם שמום? בן-גוריון מול העולם כולו
למה התכוון דוד בן-גוריון כשצעק בפעם הראשונה "או"ם שמום"? האם צמד המילים הזה מבטא את השקפת עולמו המדינית? זהו סיפורם של האירועים שהולידו את מטבע הלשון השנויה במחלוקת, סיפור שהוא הצצה קטנה לשאלה גדולה
בן-גוריון נואם בקונגרס הציוני הכ"ה. התמונה מתוך ארכיון בית בן-גוריון.
בב' בניסן 1955 התקיימה חתונה במושב פטיש הסמוך לגבול עזה. המושב כולו לבש חג. "לוקסים" האירו את רחבת הריקודים המאולתרת בחצר משפחת קלימי, מטילים את אורם על פניהם הצעירות והיפות של החוגגים.
אלא שאז הצטרפו לחגיגה אורחים לא קרואים. חוליית פדאיון מרצועת עזה פרצה לחתונה, השליכה רימונים לכל עבר ופתחה באש לעבר התושבים ואורחיהם.
19 בני אדם נפגעו, וורדה פרידמן בת ה 22, צעירה שהגיעה לסייע לתושבי פטיש כעובדת סוציאלית, נרצחה.
ורדה פרידמן ז"ל
כשהגיע דוד בן-גוריון יומיים אחר כך לביקור תמיכה במושב, הוא הזדעזע לראות חלק מהתושבים אורזים את חפציהם, בכוונה ברורה לעזוב את ביתם שכבר לא הרגיש בטוח.
הוא חזר אז משנתיים של פרישה מהחיים הפוליטיים לתפקיד שר הביטחון, ועדיין היה, בעיני עצמו כבעיני העם, מנהיגה של המדינה הצעירה.
מול העולים החדשים שהיו תושבי פטיש הוא הרגיש אחראי, והוא ידע והבין שהמדינה אחראית.
"הבט על היהודים הללו." הוא אמר אז לעיתונאי משה זק,
"הם באים מעיראק, מכורדיסטן, מצפון-אפריקה… הם באים מארצות, שם היה דמם הפקר, שם מותר היה להתעלל בהם, לענותם, להכותם, להתאכזר אליהם. כבר התרגלו לכך כי הם קרבנות חסרי אונים של הגויים. כאן עלינו להוכיח להם כי דמם אינו עוד הפקר; כי יש מדינה ויש צבא לעם היהודי, אשר לא ירשו כי יעשו עוד בהם שפטים; כי יש מחיר לחייהם ולרכושם. עלינו לזקוף קומתם, לנטוע בהם הרגשת קוממיות וגאווה. עלינו להמחיש להם כי מי שקם עליהם לא יימלט מעונש, כי הם אזרחים במדינה ריבונית, האחראית לחייהם ולשלומם".
בסביבתו של בן-גוריון סיפרו כי הרצח הזה היה קו פרשת מים עבורו. האם היה זה הקש ששבר את גבו של "הזקן"? האם הייתה זו העובדה שהוא עצמו התגורר בשנתיים האחרונות בקיבוץ בנגב והבין טוב יותר את משמעות ההסתננויות הללו על חיי המתיישבים? או שהייתה זו ורדה פרידמן עצמה – הסמלת המוערכת שבחרה בעבודת המשק על פני קריירה צבאית, ולא היססה כשנקראה לבוא לעזרתם של העולים החדשים בפטיש, שמותה נגע לליבו?
