מקס הלוחם: החייל היהודי שהשמיע לעולם את התפילה הראשונה על אדמת גרמניה המשוחררתעל ידי אושי דרמן
מוזאון העם היהודי (לשעבר בית התפוצות)
במשך יותר מ-50 שנה עיטר את קיר סלון דירתם של מקס פוקס ואשתו נעמי, באפר איסט סייד, ניו-יורק, צילום ממוסגר בו נראה חייל אמריקאי עטוף בטלית, מתפלל בפני קבוצת חיילי בעלות הברית, בלב שדה שומם, מול חורבות בית כנסת עתיק. את הצילום משלים כתב NBC שמושיט מיקרופון לפני החייל. מאחור מציצים ענני מלחמה שחורים.
כשבנותיו של מקס פוקס, החייל מהתמונה, ביקשו ממנו שיספר להן על הצילום, הוא נהג להתחמק בתירוצים שונים, בדיוק כפי שנהג להתחמק כשהן ביקשו ממנו למשש את הרסיסים בחזהו, מזכרת חיה מאותו יום היסטורי, ה"D-DAY", בו פלשו בעלות הברית לנורמנדי.
מקס פוקס, שני משמאל, בזמן התפילה מול בית הכנסת החרב של אאכן. שני מימין, כתב NBC ג'יימס קאסידי
בהיסטוריה של העולם החופשי יום הפלישה לנורמנדי היה היום בו הכוכבים התחילו להסתדר עבור בעלות הברית במלחמתם נגד הנאצים. אולם בהיסטוריה האישית של מקס פוקס זה היה יום טראומטי. מקס היה חייל בדיוויזיית החי"ר האמריקאית הראשונה שנחתה על חוף אומהה – הגזרה המדממת ביותר של המבצע. "המראות היו מזעזעים", סיפר לימים בראיון לניו יורק טיימס, "גפיים מתעופפות באוויר, שריקות כדורים ליד האוזן, ועל החוף רבבות גופות מוטלות על החול".
אחרי המלחמה המחזות הקשים אירחו למקס חברה מידי לילה, ובמשך שנים ארוכות הוא סבל מסיוטים כרוניים שמיררו את חייו. מקס עשה ככל יכולתו להדחיק את יום הפלישה. זו הסיבה שסירב לדבר על המלחמה עם בנותיו. זו גם הסיבה שבחר להצניע את הסיפור המרגש שהסתתר מאחורי הצילום ההיסטורי שקישט את סלון דירתו.
מרדכי (מקס) פוקס נולד ב- 10 בפברואר 1922 בעיר ז'שוב בפולין, בנם של שעיה וטישה פוקס. בשנת 1934, שנה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון ורדיפת היהודים החלה להחמיר עם כל יום שעובר, היגרו הוריו של מקס לאמריקה, שם הם השתקעו בלואר איסט סייד, הרחם הניו-יורקי ממנו בקעה יהדות אמריקה.
מקס, שהיה בן 12 כשחצה את שערי אליס איילנד, נמשך מגיל צעיר לחזנות ונהג לעמוד לפני תיבת החזן בבית הכנסת, כדי ללמוד את תורת השירה הדתית מפי המקור. ואז הגיעה המלחמה. בגיל 22, בעודו מתכונן לקראת לימודים במכון לחזנות, מקס התגייס לצבא ושובץ לדיוויזיה האמריקאית הראשונה. כעבור מספר שבועות מצא את עצמו בשדות הקטל של נורמנדי, שם ספג פגיעה של רסיסים בבטן ובחזה, שלא מנעה ממנו להמשיך להילחם עם חבריו לחטיבה.
