גמביט המלכה היהודייה: סיפורה של השחמטאית הטובה בהיסטוריה
רונן דורפן
מוזאון העם היהודי (לשעבר בית התפוצות)
לפעמים, כשסיפור הוא כל כך יוצא דופן ופנטסטי, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לוודא את נכונותו. אז כשראיינתי לפני מספר שנים את יהודית פולגר בבית קפה בבודפשט, הייתי חייב לשאול – האם נכונה השמועה שהיא בעצם מעולם לא הייתה בבית הספר? היא אישרה שהיא, כמו שתי אחיותיה הבוגרות יותר, נכחו בבית הספר פחות משבוע בשנה, רק כדי לעבור את הבחינות. בגן הילדים הייתה מעט יותר.
סיפורה של פולגר ואחיותיה שבה את הדמיון של רבים ברחבי העולם מאז שנות השמונים. הילדה שטופחה מילדות להיות אלופת שחמט, בשיטה חינוכית מעוררת מחלוקת שהגה אביה, הוכיחה את כל התאוריות אותן ניסו להוכיח באמצעותה. היא הוכיחה שגאונות, מושג שהיא מסרבת להדביק לעצמה, היא עניין סביבתי ולא גנטי. ולא פחות חשוב – הוכיחה שנשים יכולות להגיע לרמת השליטה של גברים בענף לוגי כמו שחמט. עד פולגר אף אישה לא דורגה מעולם בין 100 הראשונים בשחמט. היא הפכה לאדם הצעיר בהיסטוריה להיות רב אמן, הגיעה למקום השישי בעולם וניצחה לא פחות מ-11 אלופי עולם שונים – ביניהם גארי קספרוב והאלוף הנוכחי מגנוס קרלסן, אלוף העולם האגדי והמכהן מאז 2013.
יהודית פולגר בתחרות, 2005 (steenslag, Wikipedia)
אבל פולגר – שהפכה סמל לכמה מגמות שונות – היא הכל חוץ מאדם שניתן למסגר אותו במשבצות. ראשית, היא אינה מגדירה עצמה פמיניסטית. מפתיע לשמוע ממי שהוכיחה את ההפך הגמור, כי היא חושבת שאכן יש הבדלים מולדים בין גברים לנשים בהקשר לשחמט, בעיקר שחמט ברמה הגבוהה ביותר.
