מה פירוש המילה פסיכה? 'עולם קטן' מאת דרור בורשטיין
קראתי את הספר הנפלא "עולם קטן" ימים אחדים לפני הפלישה לאוקראינה. קראתי אותו טיפין טיפין, שלא ייגמר. ישבתי גם עם הנכד שלי איתמר, תלמיד כיתה א', וקראתי איתו קטעים, בשילוב התבוננות בצילומים.
ואז פרצה המלחמה הזו, ושטפה את התודעה. האם זה אפשרי, נכון או מוסרי להתעסק בספר על החרקים – הנמלים, הדבורים, התיקנים ועוד – בעת הזאת? אבל מה לכתוב על המלחמה הזו ולא נכתב עדיין? עד כמה זה מזכיר את... ועד כמה נורא לראות את הילדים הקטנים על זרועות אימהותיהם או בעגלות, בני אנוש שהפכו בן לילה לפליטים חסרי בית. ועוד ועוד אסוציאציות ורגשות מציפים.
נזכרתי בויכוח בין לאה גולדברג ונתן אלתרמן, שהתנהל על דפי שבועון "השומר הצעיר" בספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה – בתסריט כה דומה למה שקורה עכשיו ממש. האם שירה צריכה להתגייס להסברה, לגינוי הרעים, לעידוד הטובים? אלתרמן חשב שכן, וכידוע עשה כך. לאה גולדברג כתבה "לכן נטלתי על עצמי את תפקידו של הקופץ בראש, כדי להגיד, בשמי הפרטי שלי, כי אני, בספטמבר 1939, רואה חובה לעצמי לצאת אל הספרות בפסוק הפותח, נניח, במילים אלה: בבוקר אלול/ הים בארצנו/ שקוף וצונן".
יש הרבה משמעויות לציטוט זה, ויש לציין כי לאה גולדברג כן כתבה בסופו של דבר על המלחמה ותוצאותיה, מעט אמנם, ובצורה מוצפנת. אבל אני לוקחת מפולמוס זה את המסר: תמשיכו לעשות מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב... זו הצורה להתמודד עם משברים חיצוניים שכאלה.
אז אחרי כל זה חזרתי לספר של דרור בורשטיין, ואפילו חדלתי לחפש סימבוליקה מעולם החרקים אל עולמנו הפוליטי המשוסע.
